לא מתקרבת לתחנה המרכזית – ספר שירה

 

 

נילי דגן

לא מתקרבת לתחנה המרכזית

שירים

אבן חושן

* * * * * *  

(64 עמודים, 74 ₪)

לא מתקרבת לתחנה המרכזית הוא ספר שירים חדש מאת נילי דגן  בהוצאת אבן חושן, 2013.

כותרתו המעורבת – לא מתקרבת / אך גם לא מתרחקת – מעיד על אופיו המעורב של הספר המהלך בין רשויות:

רשות הרבים ("עיר האהלים נדדה דרומה") שלא נעדר ממנה הד לאירועי הזמנים האחרונים. רשות היחיד ("הבלתי נמנע לא יקרה בקרוב") שעניינה מחלה, משפחה, אהבה. ושירים מרשות אחרת ("סן וינצ'נזו") רשמי מסע ופנטזיה.

באופן לא לגמרי מקרי, נמצא בשער הראשון גם שיר שכותרתו 'יש עתיד' שנולד זמן רב לפני הבחירות האחרונות, לפני כשנה, אך קלט כנראה את מה שכבר ריחף באוויר.

 

יש עתיד

כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהֵקִיץ הַקֵּץ.

הָעוֹלָם סוֹפָנִי

וְעוֹלָם חָדָשׁ נוֹלַד

לָבוּשׁ בְּגִ'ינְס וְחֻלְצַת טִי מֻדְפֶּסֶת

כָּתוּב עָלֶיהָ: 'יֵשׁ עָתִיד'.

הַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק שֶׁל הַשָּׁכֵן,

הַמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה

הַמְּצַפָּה לְךָ.

חַיִּים גְּנוּבִים

שֶׁהָיוּ שַׁיָּכִים פַּעַם לְמִישֶׁהוּ אַחֵר.

"בספר שיריה השלישי לא מתקרבת לתחנה המרכזית מאתרת דגן את הסדקים שבקיום, רגעים שבירים בחיים, נראים ושאינם נראים, אלה החולפים כהרף עין ואלה העתידים להשאיר בקיעים. כל זאת בלשון משוחררת בלתי כבולה, בהומור ובאירוניה דקה". (עמוס לויתן)

"אין ספק שלמחברת יש כאן יכולת שירית הבוראת תמונות שיר יפות, מטאפורות מרשימות והתנסחות, שתורמות לשיריה את מרחב הבשלות ומרחיבות את החוויה העולה מהם" (אשר רייך)

קדמו לו הספרים: מאחורי המלחמה רואים את הים (2010) , בכל אדם יש ארבעה בנים (2008) בהוצאת אבן חושן.

השיר שעל שמו קרוי הספר לא מתקרבת לתחנה המרכזית מעיד על גישתה המורכבת של הכותבת לבעיית הזרים. מצד אחד הזר חסר הפנים, השרוי בצל, מאיים כביכול על קיומנו, מצד שני כאשר פניו נחשפות מתוך מגע קרוב עמו, הן מתגלות בכל אנושיותן, ואף מעוררות רגש עמוק של קרבה והזדהות.

 

לא מתקרבת לתחנה המרכזית

 

לֹא מִתְקָרֶבֶת לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

כֻּלָּם הוֹלְכִים וְשָׁבִים

שָׁבִים וְהוֹלְכִים.

אֵין לָדַעַת לְאָן לָלֶכֶת.

הַשְּׁלָטִים בְּשָׂפָה אַפְרִיקָאִית

מוּסִיקָה מֵהַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחֹרָה מְנַשֶּׁבֶת בֵּין

בָּתֵּי הַקָּפֶה וּמִתְעַרְבֶּבֶת בְּקֶצֶף הַבִּירָה.

בְּבֵית הָאָבוֹת מַאֲכִיל כִּידָן מֵאֶרִיתְרֵאָה

אֶת אַבָּא.

עֵינָיו הַחַמּוֹת נוֹסְכוֹת רוּם זָהוּב עַל יְמֵי הַדֶּמֶנְזְיָה.

מְפַטֵּם אֶת מִקְטֶרֶת הָעֵץ בְּ"קֶפְּטֶן בְּלֶק"

וּמַגִּישׁ לוֹ לִמְצִיצָה.

אַבָּא נִשְׁעָן עַל כְּתֵפוֹ בְּבִטְחָה

פּוֹסֵעַ בְּצַעֲדֵי הֲלִיכוֹן אֶל מִרְפֶּסֶת הָעִשּׁוּן

נוֹשֵׁף אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.

אֶתְמוֹל נֶעֱלַם שׁוּב.

אֵין לָדַעַת אִם יָשׁוּב.

אַבָּא מְדַדֶּה מֵהַחֶדֶר לַמִּרְפֶּסֶת

מֵהַמִּרְפֶּסֶת לַחֶדֶר

כְּמוֹ צִפּוֹר הָעוֹמֶדֶת עַל עֵץ בְּרוּחַ חֲזָקָה

מְנִיעָה רֹאשָׁהּ מַעְלָה וּמַטָּה.

כֻּלָּם הוֹלְכִים וְשָׁבִים

שָׁבִים וְהוֹלְכִים.

אֵין לָדַעַת לְאָן לָלֶכֶת.

 

על נילי דגן

נילי דגן (1953) משוררת ישראלית ויזמת פרויקטים לשירה, המשתפת פעולה עם יוצרים, משוררים, מוזיקאים, שחקנים, צלמים ואמנים פלסטיים.

בשנת 2012 הקימה דגן את האתר של נילי דגן המוקדש לשירה ישראלית עכשווית במסגרתו יזמה את סופ"ש שירה, במת שירה מרכזית באתר, המהווה אנתולוגיה רחבה, מקיפה ומגוונת לשירתם של משוררים צעירים וותיקים כאחד.

עם קרוב לשישים אלף כניסות, נכון לתחילת 2013, הפך האתר למקום עדכני לצריכת שירה ברשת, המאפשר לקהל הקוראים להתרשם משירה באמצעים אינטראקטיביים ולנוחיותם אינדקס המאגד עד כה כמאה וחמישים משוררים המתארחים באתר.

www.nillydagan.com

שיתוף פעולה בין האתר של נילי דגן למדורי הספרות בעתונות הכתובה, הוליד מדור חדש בכתב העת "עיתון 77" – מבחר מסופ"ש שירה.

בשנת 2011 יזמה את פרס פסח מילין ז"ל, תחרות שירה למשוררים בראשית דרכם המתקיימת בחסות איגוד כללי של סופרים בישראל.

דגן החלה לכתוב שירה בשנת 2005, שיריה פורסמו במוספים ספרותיים ובכתבי עת: "ידיעות אחרונות", עיתון "הארץ", "ישראל היום", "מאזניים", "שבו", "גג", ו"עיתון 77".

ספר שיריה הראשון  "בכל אדם יש ארבעה בנים" – פרויקט אמנותי ייחודי בארבעה ממדים: שירה, תרגום, מוסיקה וקריאה בליווי תקליטורים בהפקת דודו אלהרר – ראה אור בעברית ובאנגלית בהוצאת "אבן חושן" 2008.

הספר הופיע גם במהדורה מצומצמת עם מגזרת המתכת "רביעייה" מאת דוד גרשטיין בעיצוב עידו אגסי. היצירה נבחרה להיות מוצגת בין ספרי האמן המיוחדים בשדרת מעצבי הספרים של יריד הספרים ה-60 בפרנקפורט, אוקטובר 2008.

בספר שיריה השני "מאחורי המלחמה רואים את הים" משתפת דגן פעולה עם הצלם גדי דגון ביצירת השתקפות כפולה של מושאי שיריה. שירתה מצלמת פיסות מציאות ומתרגמת אותן מבלי משים לאירועים בעלי משמעות. מלחמה, אבדן, מחלה, ידידות, נסיעה, היזכרות, עליצות החיים. הספר ראה אור בהוצאת "אבן חושן" 2010.

התרשמותי: כשקיבלתי את ספרה של המשוררת נילי דגן, אחזתי בו ביראת קודש וחשבתי לעצמי, "היא עשתה זאת שוב…" אני אוחזת שוב ביצירת מופת של המשוררת, ספר שירה החדש "לא מתקרבת לתחנה המרכזית" – כאשר קוראים בו, ניתן לדמיין את העט בקצות האצבעות והעברת ההתבוננות העמוקה והמעברים בזמנים המשתקפים בכתוב. השתקפות כמו מתוך מראה שלא מאבדת את שקיפותה גם לאחר קריאות חוזרות, שקיפות המתמסרת לשירה עמוקה ונוכחת.

המשוררת מזמינה את הקורא לחלוק עימה חוויות, לא רק פרטיות, חוויות המנסות לאחות קרעים, באמצעות סימנים כתובים, הלא היא השירה.

התרשמותי מהספר כמוצר. הוצאת "אבן חושן", היא הוצאה שמכבדת את המשוררים והסופרים, וכל ספר הרואה אור בהוצאתם, ראוי לכל שבח. החל מההקפדה על איכות הדפים, הכריכה, ההדפסה, וכלה בעריכה וההגהה.  ספר מומלץ מאד !!!

כל יום מחדש – ספר שירה

ספר שירה חדש: 'כל יום מחדש' מאת גילת חסין:

המסע המופלא באמצעות השירים והצילומים בנבכי הנפש, החיים והתקווה

 

ספר השירים, 'כל יום מחדש' שכתבה וצילמה גילת חסין, בהוצאת הספרים "אוריון", הוא תיאור מסע באמצעות שירים וצילומים. מסע בעולם הפיזי בנופי הארץ המרוחקים, פינות חמד ביערות ובמדבריות והן בנופים הקרובים. כולם מצויים מ"תחת לאף" ואינם זוכים למבטם של העוברים ושבים, הטרודים בענייניהם. זהו תיאור מסע בנבכי הנפש מנקודת פתיחה של כאב גדול ובדידות מייסרת אל הבחירה המודעת בחיים ובתקווה.

המסע הזה כולל תהפוכות נפש שונות ומעברים קיצוניים. לעתים,  בין שיח כן ונוקב עם הבורא, בו מוצגים הכאבים נוכח החסרים הגדולים לבין רגעי התרגשות, התפעמות והודיה נוכח כל היש-בעולם, בבריאה ובחיים הפרטיים. הספר נכתב מתוך החוויה האישית פרטית, אך נוגע בחוויות אנושיות אוניברסאליות ולכן, יוכל לשמש כפה לכל החווים אותן.

גילת חסין (55), אם ל-3  ילדים, תושבת מעלה אדומים, נמשכה מגיל צעיר אל המרחבים והטבע על שלל תופעותיו, שהיווה מקור עניין, שהייה וחקירה עבורה. במשך השנים, פנתה ללימודי הביולוגיה, עסקה בהוראה וכן במחקר בתחום זה. כיום עוסקת בטיפול בעזרת בעלי חיים.

"אני שואבת את השראתי בכתיבה מהקשבה  נקיה ככל האפשר למה שמתחולל בנפשי פנימה, לטבע על שלל תופעותיו ולתולדותיהם של אבותינו ואימותינו שבהם מקופלות שלל החוויות האנושיות . התהליך מתבצע באופן הבא: אני מתבוננת בעולם שסביבי, בתופעות היומיומיות כמו זריחה, שקיעה, נבטים וציפורים. סופגת פנימה ואז, המילים פשוט מתארגנות בראש ומה שנשאר זה לכתוב אותן. לעיתים, נמצאת בהלך נפש מסוים ופסוקים המתאימים לאותו הלך נפש נשמעים בראשי והשיר יכול לכלול את הפסוק וההד שהוא מייצר אצלי. ההליכה וההתבוננות בתופעות טבע שונות אפילו מתחת לאף כמו נבטים הצומחים בקיר או ציפור על ענף בדרך- מרגיעים ויוצרים אצלי את התחושה שהכול מתנהל בחוקיות נכונה ביותר, כולל אנו ואירועי חיינו", מספרת גילת חסין.

הספר כולל שירים שנכתבו ב-3 השנים האחרונות  ותמונות שצולמו על ידי חסין בתקופה זו. לעיתים נכתב שיר ובעקבות כתיבתו, צילמה תמונה מתאימה ולעיתים להיפך- נתקלה בתופעה מסוימת אותה צילמה ובעקבותיה נכתב שיר. נדמה לה שהקשר  בין התמונות לשירים מקנה לספר את הייחודיות שלו. מבחינת התוכן, הספר מייצג מסע. מסע בזמן כפי שמייצגות תופעות הטבע השונות, מסע בין מקומות- קרובים ומרוחקים והעיקרי שבין המסעות- מסע בנפש. מסע בין נקודת ההתחלה בה הקושי תופס מקום עיקרי, ואפילו נשמעת נימה של טרוניה מסוימת כלפי הבורא לבין נקודת הסיום, בה באה לידי ביטוי הבחירה שלה באחריות, בחיים ובשמחה שמגיעה מכוחות פנימיים ואינה תלויה בנסיבות החיצוניות. הספר מבטא את הקשר העמוק לבורא המתגלה הן בבריאה הנפלאה שיצר והן בהשגחתו עלינו וחלק מהשירים מהווים שיח בלתי אמצעי אתו בכל מצב.

'כל יום מחדש' מאת גילת חסין, הוצאת הספרים אוריון, 65 עמודים, מחיר לצרכן 59 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il

 

שירים מתוך 'כל יום מחדש' מאת גילת חסין

אֶרֶץ הַרְרֵי אֵל

 

הָיִיתָ אִתִּי שָׁם לְמַעְלָה,

בּוֹרֵא עוֹלָם,

בִּמְרוֹמֵי הַחֶרְמוֹן,

נִגְלֵיתָ אֵלַי

בַּגִּבְּתוֹן שְׁחֹר הָרֹאשׁ

בִּיפִי נוֹצוֹתָיו

הַצְּהֻבּוֹת בְּעֹז.

וְעוֹד נִגְלֵיתָ אֵלַי

בִּיפִי סִטַּת הַצּוּקִים

הַקְּטַנָּה,

הָעֲנֻגָּה,

וּבִשְׁלֵמוּת צְבָעֶיהָ שֶׁל הַסַּלְעִית.

רוּחֲךָ הַגְּדוֹלָה

שָׁרְקָה שָׁם בַּמְּרוֹמִים,

הֶחְרִישָׁה קוֹלוֹ

שֶׁל כָּל דִּבּוּר,

כָּל מִלָּה.

רַק דְּמָמָה דַּקָּה

רְאוּיָה שָׁם,

בְּאֶרֶץ הַרְרֵי אֵל.

קָטֹנְתִּי וְאֶתְגַּדֵּל

קָטֹנְתִּי

מִכָּל הַחֲסָדִים

וּמִכָּל הָאֱמֶת,

קָטֹנְתִּי כָּל כָּךְ,

רַק אַתָּה וַאֲנִי יוֹדְעִים

רֹב עֲווֹנוֹתַי,

פְּשָׁעַי וַחֲטָאַי,

עָמְקָם,

רָחְבָּם,

כָּבְדָּם וְרֹב מִנְיָנָם,

וְאַתָּה –

מִתְעַלֵּם,

לֹא מְחַשְׁבֵּן לִי

כְּלָל,

מֵזִיז הַצִּדָּה,

וּמַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין

בִּי.

מַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע

בְּחֹמֶר וּבְרוּחַ

כָּל יוֹם,

כָּל רֶגַע,

כָּל שָׁעָה,

שׁוֹלֵחַ אוֹרְךָ

עוֹד וָעוֹד,

וּבְהַגִּיעוֹ אֵלַי,

וּבְנָגְעוֹ בִּי

וְהָיִיתִי לְאִשָּׁה אַחֶרֶת,

וּפָנַי – לֹא הָיוּ לִי עוֹד,

וְאֶתְגַּדֵּל

כִּי אַתָּה מְגַדְּלֵנִי,

וְאֶתְנַשֵּׂא

כִּי אַתָּה מְנַשְּׂאֵנִי,

בְּיָדְךָ,

בְּרוּחֲךָ

הַטּוֹבָה,

מַאֲמִין בִּי

וְעוֹשֵׂנִי שֶׁאַאֲמִין בִּי.

לָקוּם

לַעֲשׂוֹת

לִפְעֹל

לְהַרְבּוֹת טוֹב

בָּעוֹלָם,

מִכּוֹחֲךָ זֶה

הַמִּתְגַּלֶּה בִּי.

הָאֲדָמָה הַמְּצַפָּה

 

הָאֲדָמָה

הַמְּצַפָּה לְגֶשֶׁם,

הָאִשָּׁה – לְאִישָׁהּ

שֶׁיַּגִּיעַ,

וְיַשְׁפִּיעַ,

וְיַעֲרֶה,

וְיַפְרֶה,

וְהִיא,

שֶׁהָיְתָה עֲלוּמָה,

מְכֻנֶּסֶת,

מֵעַתָּה – רְווּיָה,

תּוֹצִיא פִּרְיָהּ.

וְהִיא רַכָּה,

מְפֻיֶּסֶת.

תִּפְרְשִׂי כְּנָפַיִם צִבְעוֹנִיּוֹת

תִּגְדְּלִי,

וְתִתְנַשְּׁלִי,

וְשׁוּב,

תִּכְאֲבִי

אֶת כְּאֵב הַגְּדִילָה,

בְּאֹמֶץ.

קִרְעִי בְּעֹז

אֶת הַמַּעֲטֶה

הַקָּשִׁיחַ,

הַקָּטָן –

מִמִּדּוֹתַיִךְ הַחֲדָשׁוֹת,

וְשׁוּב,

וְחוֹזֵר חֲלִילָה,

וְאָז…

תִּתְגַּלְּמִי,

תִּסְתַּגְּרִי בַּחֲשֵׁכָה,

תִּתְבּוֹדְדִי,

הִתְנַתְּקִי,

מֵאוֹר

מֵאֲוִיר

מֵאָדָם,

עַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ

לְגַמְרֵי לְבַד

תִּתְמַתְּחִי,

תִּפְרְשִׂי כְּנָפַיִם,

צִבְעוֹנִיּוֹת,

יָפָה,

קַלָּה,

אֶל מֶרְחָבִים,

אֶל גְּבָהִים,

שֶׁלֹּא שִׁעַרְתְּ קִיּוּמָם,

שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ אוֹדוֹתָם,

שֶׁנָּבְטוּ בָּךְ

שָׁם,

בְּמַעֲמַקֵּי הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל.

מַעְיַן אַהֲבָתִי

 

אִלּוּ יָכֹלְתִּי

לְהַאֲרִיךְ זְרוֹעוֹתַי,

עוֹד וָעוֹד,

לְהַקִּיף בְּחִבּוּק

הָרִים יְרֻקִּים שֶׁל אָבִיב,

אִלּוּ יָכֹלְתִּי

לְהַאֲרִיךְ אֶצְבְּעוֹתַי,

לִלְקֹט בָּן

זְהַב שְׁבִילִים

שֶׁל עַנְנֵי בֹּקֶר,

לַחְפֹּן בְּיָדִי

רֹאשׁ עָטוּר תַּלְתַּלִּים,

שֶׁל סְבַךְ

צִמְחִיָּה פִּרְאִית,

לְהַצְמִיד פִּי,

בִּנְשִׁיקָה,

אֶל כָּל מַקּוֹר

שֶׁל צִפּוֹר,

מְצַיֶּצֶת שִׂמְחָתָהּ

לָעוֹלָם,

לָגַעַת בְּרֹךְ

בְּכָל זַחַל,

מְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בִּדְמָמָה,

טֶרֶם יִתְגַּלֵּם

וְיַמְרִיא,

עֲטוּר כְּנָפַיִם

סַסְגּוֹנִיּוֹת,

לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

כָּל אֵלּוּ,

וְעוֹד,

מַחְשְׁבוֹתַי,

הֲגִיגַי,

מַעֲיַן אַהֲבָתִי,

הַנּוֹבֵעַ בְּשִׁירַי,

מֵהֶם יִתְחַבְּרוּ,

יֵאָסְפוּ מִלּוֹתַי,

מֵאֵת הַנּוֹתֵן חַיִּים

לְכָל חַי.

פֵּרוּרֵי אוֹרְךָ

 

אֲפִלּוּ מֹשֶׁה

שֶׁקָּרַן אוֹר פָּנָיו

שֶׁהִתְהַלֵּךְ כְּמַלְאָךְ לְפָנֶיךָ

לֶחֶם לֹא אָכַל

וּמַיִם לֹא שָׁתָה,

לֹא זָכָה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ.

"וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי",

כָּךְ שַׂחְתָּ לוֹ,

וַאֲנַחְנוּ מָה,

קְטַנִּים

פְּעוּטִים

לְעָפָר דָּמִינוּ,

אֲפִלּוּ אֶת אֲחוֹרֶיךָ

לֹא רָאִינוּ,

טוֹעִים וְתוֹעִים

בָּזֶה הַחֶלֶד

לֹא רוֹאִים

לֹא יוֹדְעִים

אַךְ מַמְשִׁיכִים לְבַקֵּשׁ פָּנֶיךָ

הַשְׁגָּחָתְךָ

וְטוּבְךָ,

זוֹכִים לְפֵרוּרֵי אוֹרְךָ,

וְהֵמָּה יַנְחוּנוּ בִּסְבַךְ הַדֶּרֶךְ,

כִּי בִּלְעֲדֵיהֶם

הַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר,

אֵין תְּקוּמָה.