ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה

אסופת מאמרים הבוחנת את שורדי השואה וניצוליה מנקודת מבט אחרת

 ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה

בעריכת דליה עופר

הוצאת יד ושם

* * * * * *

 

פתאום ראיתי תמונה משונה, שנראתה כתמונה בספר שקראתי לפני אלף שנה. באחד הבתים שחלפו ליד האוטובוס יושבים יהודי ואשתו על המרפסת ושותים תה. […] הנה כך, שאננים, שבעים ומרוצים, יושבים יהודים על מרפסת ביתם ושותים תה. התמונה חתכה כה עמוק בלבי .עד כי התעוותתי. פתאום חשתי את פער הזמן העמוק, אשר נח ביני ובין שותי התה על המרפסת.

ד"ר אהרון פרץ, על חוויה שחווה זמן קצר לאחר עלייתו לישראל

עלייתם של שורדי השואה ושל ניצוליה ודרכי קליטתם בחברה הישראלית כבר נידונו במחקרים רבים. הדיון עסק בשאלת קבלתם של הניצולים בחברה הישראלית – האם ראו בהם אחים או זרים? האם התקבלו בחשדנות או בזרועות פתוחות? במחקרים מאוחרים יותר הוצגה תרומתם של הניצולים לחברה בישראל בתחומי הכלכלה, התרבות, הצבא ועוד. ואולם בכל המחקרים האלה החברה הישראלית היא שעמדה בלב הדיון. אסופת המאמרים ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה, בעריכתה של דליה עופר, מציבה את השאלה על ראשה ושואלת כיצד נגלתה ישראל לעיני עולי שארית הפליטה: האם מצאו בה את הבית המדומיין לאחר הטרגדיות של השואה ואבדן הקהילה, הבית והמשפחה? מה עשו כל אחד ואחת בתחומם כדי להפוך את ישראל לבית של ממש? כיצד עיצבו את חייהם לפי טעמם ואילו ערכים ותכנים שאפו להטמיע בחברה הישראלית המתעצבת? החוקרים שמאמריהם מתפרסמים באסופה זו באים מתחומי דעת מגוונים במדעי החברה והרוח, והם מספרים לנו את סיפורם של ניצולים ממגוון רחב של מגזרים , מקצועות ומעגלי חיים משנותיה הראשונות של המדינה ועד ימינו אנו (חרדים, קיבוצניקים, רופאים, סופרים, אמנים, מורים, נכים ועוד). לפני הקורא נפרשׂ פסיפס מרתק מעולמם של העולים מקרב שארית הפליטה הניצבים נוכח המציאות בישראל.

אנה פרנק

אנה פרנק

 

מאת סוזנה דייוידסון

ספר הילדים "אנה פרנק" מאת סוזנה דייוידסון בהוצאת דני ספרים, יוצא בהוצאה מחודשת. הספר שמביא את סיפורה של אנה והתקופה, נכתב בעזרתה של אווה שלוס, ניצולת שואה ואחותה החורגת של אנה פרנק.

בגיל שלוש עשרה נכנסה אנה פרנק עם בני משפחתה למחבוא סודי כדי להסתתר מהנאצים. במשך שנתיים אסור היה לה לצאת החוצה, לרוץ, לצעוק או לצחוק בקול רם מדי. במקום זאת, היא מילאה את היומן שקיבלה ליום הולדתה במחשבותיה וברגשותיה, עד ליום בו נתפסו בני המשפחה ונשלחו למחנות הריכוז. היומן שכתבה התפרסם בכל העולם והפך את אנה לסמל של אומץ לב, תקווה ואמונה, כמו גם לסמל סבלם וגורלם של בני העם היהודי בשואה.

 

"אנה פרנק" מאת סוזנה דייוידסון. מאנגלית: חגי ברקת, הוצאת "דני ספרים", 64 עמ'. כריכה קשה, מנוקד. מחיר לצרכן 78 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: http://www.siman-kria.co.il

 

אף בלא כתוּבָּה

סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן מרַבְּקה

מאת: יגאל שחר

הוצאת יד ושם

* * * * * *

(208 עמ',  68 ש"ח)

סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן הוא מיוחד ויחידאי. בזכות בקיאותה בשפה הגרמנית, הייתה עובדת כפייה במגורי הקבע של קציני הס"ס ובני משפחותיהם ברַבְּקה – עיירת מרפא וסקי במחוז קרקוב, למרגלות הרי הקרפטים. עדותה הייחודית מתארת את אשר חוותה, ראתה ושמעה במרכז העצבים של רצח יהודי רַבְּקה וסביבתה. בשל הבנתה את השפה היה באפשרותה לדעת ולהבין מה קורה בבתיהם ובחדרי חדריהם של אנשי גסטפו רַבְּקה. ימי שהותה בווילה מָרגרָבִּיָנקה ובבית הספר תֶרֶזקה והקשר הבלתי אמצעי שהיה לה עם קציני הס"ס ובני משפחותיהם חשפו אותה לחומרים שעין זר לא שזפתם.

נתיבי הבריחה מאימת הגסטפו הובילו אותה לקרקוב, בּוּכניה, סלובקיה, הונגריה ורומניה, ועוז רוחה, נחישותה ומוסריותה הביאוה ליטול תחת חסותה את אחיה ואת אחייניתה הצעירה ולנסות להצילם בסיוע של יהודים ולא−יהודים. לימים הביאה לוּשיה להרשעתו של פושע המלחמה וילהלם רוזנבאום, מפקד בית הספר לקצינים ברַבְּקה.

כתוּבָּה היא חוזה נישואין – כתב התחייבות רשמי, אולם לוּשיה חשה צורך לעזור, לסייע ואף להציל ממוות, לא מתוך חובה אלא מתוך הכרה. רגשי האחריות והחמלה שפיעמו בה, הדריכו את פעולותיה. היא קיימה הלכה למעשה מחויבויות בלי כתוּבָּה. גם בלא כתוּבָּה היא הייתה מחויבת ליחיאל בעלה. גם בלא חובה היא קיבלה על עצמה להיות אם לאחייניתה. בלא חובה היא הייתה לאמו של אחיה, מַארֶק. בתוך הכאוס שהייתה נתונה בו שמרה על הרמה המוסרית הגבוהה ביותר. בכל אשר פנתה חשה מחויבות להיות מעורבת, תוך נטילת סיכוני חיים משמעותיים וללא רתיעה מסכנות ומקשיים.

הספר "אף בלא כתוּבָּה" מביא את סיפורה של לושיה בתקופת השואה, סיפור הנותן תמונה על גורל יהודי מזרח אירופה, ובו נשזרים גם סיפוריהם של בני משפחתה המורחבת, שכנים, ידידים ומכרים בפולין ובארצות שברחה אליהן עם בעלה יחיאל שֵן.

לוּשיה (או בשמה הנוכחי, שרה פלר) היא היום בת 94 ומתגוררת בתל אביב. ממרום גילה המופלג, כשהיא מנסה לערוך את מאזן חייה, היא מוצאת שהמאזן חיובי. ההוכחה המובהקת לכך הם בתה יהודית, שלושת נכדיה, שלושת ניניה ואחיה מַארֶק ומשפחתו.

מאחורי כתיבת הספר

יגאל שחר, ביקר ברַבְּקה מספר פעמים בתפקידו כמדריך בני נוער בפולין.

הידיעות על מה שקרה ליהודי רַבְּקה והסביבה היו מועטות ומקוטעות, ועוררו את סקרנותו.  בחיפושיו הגיע אל לושיה גולדפינגר-שן (שרה פלר), בסיפורה מצא תשובות לרבות משאלותיו אף שמעבר לעדותה, הבהירה והמדויקת, לא הצליח למצוא עדויות אחרות שהיה בכוחן לשפוך אור נוסף על האירועים.

בהכירה בחשיבות סיפורה, ומתוך הבנה שביכולתה לחשוף את מעשיהם האכזריים של הגרמנים, למען לא יישנו שוב, ניאותה לוּשיה להצעתו של שחר לכתוב את האירועים ולהוציא לאור את סיפורה. ספר זה הוא במידה רבה סיכום פרקי חייה הסוערים ופרי חוסנה הנפשי שעמד לה בהתמודדותה עם עברה.