העשב נרדם בשדות

ספר שירה

מאת: יאיר בן־חור
הוצאת פיוטית
***
111 עמ' – 78 ₪

ספרו של יאיר בן־חור "העשב נרדם בשדות" מפגיש את הקורא לאו דווקא עם חוקי השירה, על כן התוצאה אינה אחידה, אבל מסקרנת ומושכת את הקורא לקריאה מתבוננת ומעמיקה.
קשה לי להכניס את סגנון כתיבתו של יאיר תחת כותרת אחת, זה ייחודו וזה היופי שבספר, והקוראים יצטרכו "לחבר" בעצמם את הכותרת, איש־איש לפי טעמו. המקום הזה שמשאיר המשורר לקוראיו, הוא זה שמרתק את הקורא, ומאפשר לו למצוא את מקומו. השירים מקוטלגים עפ"י נושאים/שערים, המסייעים לקורא להתבונן בעבודה החזותית וליהנות ממנה.
בספרו של יאיר אפשר למצוא שירים מצוינים לצד שירים טובים, יחד הם מהווים סיפור מתפזר שאינו בהכרח קוהרנטי, אבל כאמור מסקרן. השירים והדימויים עוסקים בחומרים מהם מורכבים עולמות השירה והאמנות, לא אחת יש להעמיק באחד השירים ולגלות רבדים עמוקים ומעניינים. בעת הקריאה, כמו השקפתי ממבט על, על המציאות, או על ההתפתחות האנושית, על הציוויליזציה, למשל בשיר:
פוסט מודרניזם

מַעֲלִיּוֹת עוֹלוֹת יוֹרְדוֹת
קֶצֶב הַלֵּב מוּאָץ
הָעִיר זוֹרֶמֶת בְּשֶׁצֶף
רַק הָעֵשֶׂב עוֹד נִרְדָּם בַּשָּׂדוֹת.

מְגַדְּלֵי כֻּתְנָה נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם
כְּבִישִׁים נֶעֱרָמִים מִכָּל צַד
פִּרְחֵי עוֹנוֹת קְבורִים
וְאֵין בָּא לְבַקְּרָם.

וְגַם אֲנַחְנוּ נִרְמָסִים
תַּחַת הֲרִיסוֹת הַגַּנִּים
תַּחַת גּוֹרְדֵי שְׁחָקִים
שֶׁמְּאַיְּמִים לְפוֹרֵר אֶת הַשָּׁמַיִם.

 

משיריו של יאיר ניתן ללמוד על המשורר ובעיקר על אהבתו לשירה, האקלים בספר הוא אקלקטיקה של סקרנות ותשוקה לגעת בכל מיני נושאים. למרות שאני קוראת לאט ובאופן מתבונן מאוד, בקריאה הראשונה גמעתי את הספר בחטף, התובנות וההתבוננות באו בקריאות הנוספות, אך זה לא הצריך מאמץ מיוחד, כי השירה בספר חוגגת את עצמה ומזמינה את הקורא להצטרף אליה. שיר מיוחד שהשאיר עליי רושם עז הוא השיר:
קמטים
קִמְטֵי פָּנִים
כִּתְמֵי שָׁנִים
חֲלוֹמוֹת יְשָׁנִים
וְתִקְוָה חֲלוּדָה.

מַאֲבָק מִתְמַשֵּׁךְ
אוֹר מִתְחַשֵּׁךְ
הַיּוֹם עוֹד נוֹשֵׁךְ
וְשַׁלְוָה אֲבוּדָה.

צְפוּיָה תְּבוּסָה
צְפוּיָה
וְהַזְּמַן אָבַד
בַּמִּנְהָרָה.

וְיוֹם אֶחָד הַמַּרְאָה תְּשַׁקֵּר לָךְ
מֵרֹב שֶׁתִּרְצִי לְהַאֲמִין.
הַזְּמַן נִצְחִי
הַנֶּצַח אַל־זְמַנִּי
וְאַתְּ
לֹא תְּנַצְּחִי.
השיר חכם מאד, הוא כמו מנסה לפצח את ההתפתחות האישית של האדם אבל לא רק, יש בשיר זה חכמת חיים וחכמת השנים והתבוננות חכמה על החיים.

שיר נוסף שהרשים אותי הוא שיר רליגיוזי, הבדלה. אני מצאתי בו עוד יותר.
הבדלה

גְּבוּל הַטַּעַם הַטּוֹב נֶחֱצֶה פַּעֲמַיִם:
בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן וּבְלֵיל שִׁשִּׁי
וּבִשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
שֶׁקֶט יַחֲסִי.

ההבדלה בין קודש לחול ובין חול לקודש, אבל לא רק. אפשר להעמיק ולהתבונן בצניעות המאפיינת את השיר הקצר והמדויק, צניעותו של האדם אל מול אלוהיו. טקס ההבדלה מזכיר לאדם כי אלוהים עצמו הבדיל בין קודש לחול, אבל גם בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אצל יאיר כל אלה נדחסו בביטוי "שֶׁקֶט יַחֲסִי", ללא יומרות גדולות. היות ויש טוענים כי בטקס ההבדלה יש מה שמזכיר לנו את האדם הראשון ואת חטאו, אל לנו להתרהב, והשקט היחסי מחזק את הצניעות של האדם כאשר הוא עובר מיום הקודש וחוזר לימות החול ועמו קדושה.
אי אפשר להציב שיר יחיד/בודד מתוך מכלול השירים כמשקף את כתיבתו של יאיר, אך בהתבוננות שלי בשיר ההבדלה למשל, השתמשתי בגישה הטקסטואלית, בעיקר בגישה המפרשת סמלים, במקרה זה סמל היונק את כוחו מהמסורת היהודית. חשוב לציין שלא כל השירים בספר עשירים בסמלים כמו השיר הזה, ולא כל השירים מקפלים בתוכם משמעויות הנסתרות מן העין.

בדבריי אלו אני מציעה אפשרות לקריאה רבת־שכבות, אפשר להפריד ביניהן ולהתבונן בכל שכבה בנפרד וגם בכולן יחד, מבלי להתחשב בסמוכות לה.

אני אומרת זאת מאהבה

שירים

מאת: מיכל סנונית

הוצאת מודן

* * * * * *

(62 עמודים, 68 )

השירה היא הדם של הנפש. היא הבגד היפה של הכאב.

היא המוזיקה של הרווח בין המילים.

השירה אומרת את שאי־אפשר לומר בשום דרך אחרת.

היא מציאות מדומיינת. היא חלום אמיתי.

מענגת ומתעתעת. שליטה ונשלטת. מתבצרת בגוף

ונבעטת מתוכו החוצה בכוח הנשמה.

                                                                                                                                                                           מיכל סנונית

שירתה של מיכל סנונית מקבלת תפנית מפתיעה בספרה "אני אומרת זאת מאהבה".

לצד שירתה הלירית הנודעת, תופסים בספר מקום מרכזי שירים שחלקם בעלי גוון מחוייך ואירוני  ואחרים, הנוקטים לשון ישירה, בוטה וכואבת.

לספר שלושה שערים:

שער ראשון: "מתוך העשבים השוטים עולים ובאים ימים טובים" – המורכב ממחזור שירים שבמרכזו השיר: "נאום העשבים השוטים". מיכל סנונית מובילה את "שירת העשבים" למקום מפתיע ובלתי צפוי. בפעולת קילוף מתבקשת, ימצא בהם הקורא שירה אקטואלית, ביקורתית, שניתן לקחת אותה לכיוונים שונים כיד דמיונו של הקורא.

שער שני: "נקודת תצפית" – שירי התבוננות בתהליכי הזמן, בנופי והלכי הנפש, כתובים  בצורה מזוככת, מהורהרת, מציירים תמונות מחיי היום יום בסביבה אנושית מוכרת .

שער שלישי: "לילה לילה לאה" – בשפה אינטימית, שבאופן פרדוקסלי גם חודרת ומטלטלת, מכונסים שירים של צפונות הלב, שככל שהם אוטוביוגרפיים ואישיים, כן יש בהם מצפונות לבו של כל אדם ("הקשיבו לציוץ העפרוני/ הוא היודע את הלב/ וצפונותיו." עמ' 53).

הספר "אני אומרת זאת מאהבה" הוא ספר שיריה ה-13 של מיכל סנונית. קדמו לו בין היתר: "נגיעה"; "ללחוש אהבה"; דרך היופי דרך הכאב"; "שירת הלב" ו"שאהבה נפשי". וכמובן ספרה הנודע "צפור הנפש" שתורגם ל-38 שפות והפך לנכס צאן ברזל שהעניק השראה גם ליוצרים בתחומי המחול, המוסיקה והתיאטרון, בארץ ובעולם.

שיחה לילית

א.

הוֹלְכִים לִישֹׁן, אֲנִי אוֹמֶרֶת.

וְאַתָּה אוֹמֵר, נְדִידַת הַצִּפּוֹרִים מִתְאַחֶרֶת הַשָּׁנָה,

וּפָנַי נוֹדְדוֹת אֶל חֶלְקַת צַוָּארֵךְ.

אֲנִי בְּגַבִּי, מַתִּירָה אֶת כַּבְלֵי חָזִיָּתִי,

מְכִינָה עַצְמִי לִכְבוֹד הַשֵּׁנָה

אֵלֶיהָ אָנוּ הוֹלְכִים יַחְדָּו

לַיְלָה לַיְלָה, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

כְּשֶׁחֶלְקַת צַוָּארְךָ תֹּאבַד בְּחֶלְקַת צַוָּארִי

נָשׁוּט כִּשְׁנֵי בַּרְבּוּרִים בַּנָּהָר

וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאִי

עַל שֶׁבְּרָאֲךָ.

ב.

וְהַנָּהָר שִׁירַת בַּרְבּוּר

וְאֵין דִּבּוּר.

שִׂיחָה שְׁתוּקָה

אִישׁ בְּאִשָּׁה.

בַּרְבּוּר בְּתוֹךְ בַּרְבּוּר

וְאֵין דִּבּוּר.

על מיכל סנונית וספריה

מיכל סנונית פרסמה עד היום 41 ספרים. ספרי שירה למבוגרים וספרי ילדים רבים, ביניהם ספרים לכל גיל-למבוגרים וילדים כאחד.

בין הפרסים שזכתה בהם: פרס בינלאומי לספרות ילדים, ז'נבה 1993; פרס הנשיא ומשרד החינוך במקסיקו, שם הוכרזה כסופרת השנה לשנת 2006. בארץ זכתה בפרס ראש הממשלה 2005 ועוד.

ספריה זכו להצלחה בינלאומית, תורגמו לשפות רבות ונמכרו ברחבי העולם בכשלושה מיליון עותקים. בראש עומד "ציפור הנפש" שתורגם ל-38 שפות, כיכב ברשימות רבי המכר וזכה לשבחי הביקורת שהשוותה אותו ל"נסיך הקטן" של אקיזפרי ו"השחף" של ליווינגסטון. בגרמניה בלבד נמכר צפור הנפש בשבע מאות וחמישים אלף עותקים עד כה, באנגליה בכ-120,000 עותקים וסך מכירות הספר בספרדית עומד על מעל 300,000 עותקים. ב-1993 זכה הספר במקום הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית לספרות ילדים בז'נבה וב-2006 נבחר ע"י הנשיא ומשרד החינוך כספר השנה במכסיקו. לרגל הזכייה הודפס הספר במהדורה מיוחדת בת מאה אלף עותקים והופץ בכל בתי הספר  והספריות במדינה. בתחילת 2010 חגגו באנגליה במהדורה חגיגית את יציאת העותק המיליון של הספר בשפה האנגלית ברחבי העולם. הספר זכה לעיבודים לבמה, מחול ומוסיקה. בשבדיה יצרו בהשראת הספר יצירה למחול, סרט לטלויזיה הממלכתית-חינוכית ומחזמר. תיאטרון המחול בדיסלדורף העלה בספטמבר 2008 את ציפור הנפש בהצגת בכורה במסגרת פסטיבל המחול Take-off 3, ואילו בארץ הוצג בפסטיבל ישראל מחזה מוסיקלי המבוסס על הספר בהפקת המדיאטק  בחולון.

לאחרונה ראה הספר אור בצרפת.

ספרים נוספים של מיכל סנונית המצליחים בחו"ל הם: "בוא וחבק אותי" כ-200,000 עותקים ברחבי העולם, "יד ביד עם אלוהים" כ-100,000 עותקים ברחבי העולם  ו"תגיד לי שאתה… תגידי לי שאת…"

לאחרונה ראו אור בתורכיה ובפורטוגל מהדורות חדשות של "צפור הנפש", "בוא וחבק אותי" ו"יד ביד עם אלוהים". "ציפור הנפש" ו"בוא וחבק אותי" יצאו בשנה האחרונה גם בערבית בהוצאת דאר אל הודא, בתרגומה של פתחיה טברי והופצו בארץ ובשטחים.

בעונה של 2008 העלתה התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של גיל שוחט יצירה מאת מיכל סנונית בשם "ירמיאו החתול – פנטזיה לחתול ותזמורת". הלחין אייל באט, שיחקו וקראו עירית ועזרא דגן. קונצרט ראשון עלה בחודש מאי 2008. לקראת הקונצרט יצא ספר לילדים "ירמיאו החתול" כשם היצירה המוסיקלית.

 

מיכל סנונית נולדה בקיבוץ עין החורש בו גדלה, התחתנה וילדה את שלושת ילדיה. כיום מתגוררת בתל אביב. בוגרת החוגים לספרות עברית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במשך השנים הייתה רועת צאן ומטפלת בילדים, עיתונאית ב"על המשמר" בו ערכה את מדור התרבות ואומנות ואת מוספו השבועי "חותם". כיום בנוסף לכתיבתה הספרותית נפגשת עם קהל קוראים ילדים ומבוגרים, מרצה ומשוחחת בנושאי ספרות שונים במתנ"סים, מועצות אזוריות ובחוגים לספרות ברחבי הארץ.

ספרים לכל גיל וספרי ילדים (רשימה חלקית):

"צפור הנפש", הפצה מודן, 1985; "אדם והפרח", כתר, 1987; "איילת השחר", כתר, 1987; "דרך הלב", זמורה ביתן, 1989; "איש עם כובע על הגובה", מעריב, 19921; "מסיבה משפחתית", מעריב, 1993, (מבחר שירי ילדים משנות ה-80 – 70); "בוא וחבק אותי", הפצה מודן, 1997; "יד ביד עם אלוהים", הפצה מודן, 1999; "תום כבר לא לבד", ספרי אריה ניר, 1995; "לי-אור", ידיעות אחרונות, 2000; "כמה דוב בבית",מודן 2004; "שירה נוסעת העירה", מודן, 2006 ו"ירמיאו החתול", מודן 2008.

 

בין ספרי שיריה העיקריים: "מי מפחד משירים רומנטיים", כתר 1987; "נגיעה", כתר 1990; "בא והולך",זמורה-ביתן 1992; "דרך היופי דרך הכאב", ידיעות אחרונות 1999; "ללחוש אהבה", ביתן 2004 ו"שירת הלב", כנרת, זמורה ביתן, 2007.

 

שיר השירים שלי – געגועים

מאת: עפרה נחמד

הוצאת כרמל

*****

(48 עמודים, 54 ₪)

 

אם שיר הוא געגוע, שיר השירים הוא געגועי געגועים…

בימים אלה רואה אור בהוצאת "כרמל" ספר שיריה הראשון של עפרה נחמד, עיתונאית, כותבת ומאמנת.

"שיר השירים המיוחס לשלמה המלך. הוא עמוד תווך בספר הז…ה של עופרה ולא במקרה קבע את שם הספר. שירת שלמה שזורה היטב, ומעובדת לצורכי האמירה השירית של עופרה, בחן של ידיעה ותבונה. ויש לא מעט אזכורים ורמזים מקראיים המשרתים היטב את אמירתה השירית. ומעניקים לה נופך קדומים. ככלל ספר זה הוא ספר אהבה וספר של הלב. ולא נעדר מקומם של הפז והזהב. ומה אנו דורשים מספר בן 48 עמודים. אם לא להיות "מכרה זהב" של לשון ושפה, של התכוונות כנה ואמיתית לנאמר בו.
מה מלבד הערגה וההפלגה למרחקים. כפי שהיא כותבת  בשיר האחרון "רק אתך" לשמואל אהובי ואביר מסעותיי.  זה אתה. // זה אתה שקראת לי לבוא // למלכות גיזת הזהב הגנוזה // לחפש את זהוב השושן של לבי // … ואני מדלג רק כדי להשאיר לכם תשוקה לקרוא את השיר בשלמותו מתוך הספר … זה אתה שאתך אפליג למרחק, // אצבור מלים מעל עננים ובתוכם. // אתך מהמורות לעתים הן בית בשיר… // וגם אם לא נגלה את זהוב השושן // לעולם נערוג ליופייה של הדרך // נשתוקק לקסמי טלטוליה. .. ויש בשיר עוד אבל אני רוצה שתקראו את הספר. ותחושו את קסמיו מקרוב . ותיטלטלו עם הגעגועים אל גיזת הזהב של השירה. שירת   עפרה נחמד."

פרץ-דרור בנאי, משורר

"שירי געגועים צובטי לב, עזי מבע ויופי… מחרוזת פנינים עברית משיר השירים, התנ"ך והמקורות שלובים רובד רובד בעברית של ימינו. שירי אהבה בוגרים, טעונים אסוציאציות מסעירות ומעודכנות וגעגועים שאינם מרפים. שירים שתענוג לקרוא אותם ולהרהר בהם ולשוב אליהם."

              אלי עמיר, סופר

דְּקִירַת הַשּׁושַׁנָּה. קַעֲקוּעַ

גַּם אִם תַּעֲזֹב אֶלֶף אַהֲבוֹת

תִּסְתֹּם בְּאֵר זִכְרוֹנוֹת,

תִּטּשׁ

תָּסִיר

תְּנַעֵר

תִּפְשֹׁט

תְּנַתֵּק

תִּזְרֹק

תִּמְחַק

תַּכְחִיד

תְּאַבֵּד

תִּקְרַע

תַּשְׁמִיד

תֶּחְדַּל

בְּלֶכְתְּ

נִשְׁבְּעָה לִי אֵלַת הַמַּזָּל

לָעַד תִּצָּרֵב בְּלִבְּ

דְּקִירָה שֶׁל מַחַט אַחַת

קַעֲקוּעַ

זִכָּרוֹן שֶׁל גַּעֲגוּעַ

"הספר יפה תואר. המילים מלטפות ודוקרות, עוטפות ומטלטלות, מרחפות ונשאפות כבושם נדיר במסע המרתק אל הנשמה שלך. קראתי והתרגשתי עד מאוד."

יואב גינאי מנהל חטיבת התכניות בערוץ 1,

משורר ופזמונאי

 

 

"שירה אינטלגנטית מאד, אינטלקטואלית מאד, עשירה וחכמה."

"האומץ להתכתב עם שלמה המלך, כשלעצמו רעיון נהדר. מה גם שאהבתי את שרשור השירים והטיפול הנבון בחומרי הלשון הגבוהה והעתיקה."

"תודה לך על אבני חן הללו"  "ספר יפהפה".

 דודו ברק, משורר ופזמונאי

 

 

עפרה נחמד עיתונאית, עורכת ומגישה יומנים ותכניות ברשת ב' של קול ישראל. שימשה שנים רבות ככתבת הבריאות של רשת ב' ובשנים האחרונות עורכת ומגישה את התוכנית "לבריאות". עורכת ומגישה בשנה האחרונה גם את התוכנית "במחשבה חיובית" על העצמה והתפתחות אישית. כמו כן כותבת ומשדרת מדי מוצאי שבת "פרשנות לפרשת השבוע – אימונית", מה אפשר ללמוד ולקחת לחיינו מפרשת השבוע (ספר מלקט הפרשות ייצא לאור בשנה הקרובה).

ילידת 1950 ירושלים, גדלה במושב בית זית (ליד ירושלים) בוגרת החוג ללשון וספרות עברית באוני' העברית בירושלים. בשנים האחרונות עשתה מסע רוחני  למדה אימון קאוצ'ינג ,קבלה ותורת הסוד וכן קורסים בהעצמה וסדנאות רוחניות .

את התיכון סיימה במחזור הראשון של מדרשת שדה בוקר. שירתה בגרעין הנח"ל "אל מול אדום" של בני המושבים שהקימו את היאחזות הנח"ל ארגמן בבקעת הירדן.

נשואה לשמואל שמש ולהם ילד אחד.

בעלת בלוג ורישומים רבים בפייסבוק  http://www.facebook.com/ofra.nehmad:

 

התרשמותי: ספר שירים עם ניחוח של פעם. השפה העשירה, הגבוהה, לצד הגשה עכשווית. ספר מרגש ומהנה מאד.

ציפי ארצי

לא מתקרבת לתחנה המרכזית – ספר שירה

 

 

נילי דגן

לא מתקרבת לתחנה המרכזית

שירים

אבן חושן

* * * * * *  

(64 עמודים, 74 ₪)

לא מתקרבת לתחנה המרכזית הוא ספר שירים חדש מאת נילי דגן  בהוצאת אבן חושן, 2013.

כותרתו המעורבת – לא מתקרבת / אך גם לא מתרחקת – מעיד על אופיו המעורב של הספר המהלך בין רשויות:

רשות הרבים ("עיר האהלים נדדה דרומה") שלא נעדר ממנה הד לאירועי הזמנים האחרונים. רשות היחיד ("הבלתי נמנע לא יקרה בקרוב") שעניינה מחלה, משפחה, אהבה. ושירים מרשות אחרת ("סן וינצ'נזו") רשמי מסע ופנטזיה.

באופן לא לגמרי מקרי, נמצא בשער הראשון גם שיר שכותרתו 'יש עתיד' שנולד זמן רב לפני הבחירות האחרונות, לפני כשנה, אך קלט כנראה את מה שכבר ריחף באוויר.

 

יש עתיד

כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהֵקִיץ הַקֵּץ.

הָעוֹלָם סוֹפָנִי

וְעוֹלָם חָדָשׁ נוֹלַד

לָבוּשׁ בְּגִ'ינְס וְחֻלְצַת טִי מֻדְפֶּסֶת

כָּתוּב עָלֶיהָ: 'יֵשׁ עָתִיד'.

הַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק שֶׁל הַשָּׁכֵן,

הַמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה

הַמְּצַפָּה לְךָ.

חַיִּים גְּנוּבִים

שֶׁהָיוּ שַׁיָּכִים פַּעַם לְמִישֶׁהוּ אַחֵר.

"בספר שיריה השלישי לא מתקרבת לתחנה המרכזית מאתרת דגן את הסדקים שבקיום, רגעים שבירים בחיים, נראים ושאינם נראים, אלה החולפים כהרף עין ואלה העתידים להשאיר בקיעים. כל זאת בלשון משוחררת בלתי כבולה, בהומור ובאירוניה דקה". (עמוס לויתן)

"אין ספק שלמחברת יש כאן יכולת שירית הבוראת תמונות שיר יפות, מטאפורות מרשימות והתנסחות, שתורמות לשיריה את מרחב הבשלות ומרחיבות את החוויה העולה מהם" (אשר רייך)

קדמו לו הספרים: מאחורי המלחמה רואים את הים (2010) , בכל אדם יש ארבעה בנים (2008) בהוצאת אבן חושן.

השיר שעל שמו קרוי הספר לא מתקרבת לתחנה המרכזית מעיד על גישתה המורכבת של הכותבת לבעיית הזרים. מצד אחד הזר חסר הפנים, השרוי בצל, מאיים כביכול על קיומנו, מצד שני כאשר פניו נחשפות מתוך מגע קרוב עמו, הן מתגלות בכל אנושיותן, ואף מעוררות רגש עמוק של קרבה והזדהות.

 

לא מתקרבת לתחנה המרכזית

 

לֹא מִתְקָרֶבֶת לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

כֻּלָּם הוֹלְכִים וְשָׁבִים

שָׁבִים וְהוֹלְכִים.

אֵין לָדַעַת לְאָן לָלֶכֶת.

הַשְּׁלָטִים בְּשָׂפָה אַפְרִיקָאִית

מוּסִיקָה מֵהַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחֹרָה מְנַשֶּׁבֶת בֵּין

בָּתֵּי הַקָּפֶה וּמִתְעַרְבֶּבֶת בְּקֶצֶף הַבִּירָה.

בְּבֵית הָאָבוֹת מַאֲכִיל כִּידָן מֵאֶרִיתְרֵאָה

אֶת אַבָּא.

עֵינָיו הַחַמּוֹת נוֹסְכוֹת רוּם זָהוּב עַל יְמֵי הַדֶּמֶנְזְיָה.

מְפַטֵּם אֶת מִקְטֶרֶת הָעֵץ בְּ"קֶפְּטֶן בְּלֶק"

וּמַגִּישׁ לוֹ לִמְצִיצָה.

אַבָּא נִשְׁעָן עַל כְּתֵפוֹ בְּבִטְחָה

פּוֹסֵעַ בְּצַעֲדֵי הֲלִיכוֹן אֶל מִרְפֶּסֶת הָעִשּׁוּן

נוֹשֵׁף אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.

אֶתְמוֹל נֶעֱלַם שׁוּב.

אֵין לָדַעַת אִם יָשׁוּב.

אַבָּא מְדַדֶּה מֵהַחֶדֶר לַמִּרְפֶּסֶת

מֵהַמִּרְפֶּסֶת לַחֶדֶר

כְּמוֹ צִפּוֹר הָעוֹמֶדֶת עַל עֵץ בְּרוּחַ חֲזָקָה

מְנִיעָה רֹאשָׁהּ מַעְלָה וּמַטָּה.

כֻּלָּם הוֹלְכִים וְשָׁבִים

שָׁבִים וְהוֹלְכִים.

אֵין לָדַעַת לְאָן לָלֶכֶת.

 

על נילי דגן

נילי דגן (1953) משוררת ישראלית ויזמת פרויקטים לשירה, המשתפת פעולה עם יוצרים, משוררים, מוזיקאים, שחקנים, צלמים ואמנים פלסטיים.

בשנת 2012 הקימה דגן את האתר של נילי דגן המוקדש לשירה ישראלית עכשווית במסגרתו יזמה את סופ"ש שירה, במת שירה מרכזית באתר, המהווה אנתולוגיה רחבה, מקיפה ומגוונת לשירתם של משוררים צעירים וותיקים כאחד.

עם קרוב לשישים אלף כניסות, נכון לתחילת 2013, הפך האתר למקום עדכני לצריכת שירה ברשת, המאפשר לקהל הקוראים להתרשם משירה באמצעים אינטראקטיביים ולנוחיותם אינדקס המאגד עד כה כמאה וחמישים משוררים המתארחים באתר.

www.nillydagan.com

שיתוף פעולה בין האתר של נילי דגן למדורי הספרות בעתונות הכתובה, הוליד מדור חדש בכתב העת "עיתון 77" – מבחר מסופ"ש שירה.

בשנת 2011 יזמה את פרס פסח מילין ז"ל, תחרות שירה למשוררים בראשית דרכם המתקיימת בחסות איגוד כללי של סופרים בישראל.

דגן החלה לכתוב שירה בשנת 2005, שיריה פורסמו במוספים ספרותיים ובכתבי עת: "ידיעות אחרונות", עיתון "הארץ", "ישראל היום", "מאזניים", "שבו", "גג", ו"עיתון 77".

ספר שיריה הראשון  "בכל אדם יש ארבעה בנים" – פרויקט אמנותי ייחודי בארבעה ממדים: שירה, תרגום, מוסיקה וקריאה בליווי תקליטורים בהפקת דודו אלהרר – ראה אור בעברית ובאנגלית בהוצאת "אבן חושן" 2008.

הספר הופיע גם במהדורה מצומצמת עם מגזרת המתכת "רביעייה" מאת דוד גרשטיין בעיצוב עידו אגסי. היצירה נבחרה להיות מוצגת בין ספרי האמן המיוחדים בשדרת מעצבי הספרים של יריד הספרים ה-60 בפרנקפורט, אוקטובר 2008.

בספר שיריה השני "מאחורי המלחמה רואים את הים" משתפת דגן פעולה עם הצלם גדי דגון ביצירת השתקפות כפולה של מושאי שיריה. שירתה מצלמת פיסות מציאות ומתרגמת אותן מבלי משים לאירועים בעלי משמעות. מלחמה, אבדן, מחלה, ידידות, נסיעה, היזכרות, עליצות החיים. הספר ראה אור בהוצאת "אבן חושן" 2010.

התרשמותי: כשקיבלתי את ספרה של המשוררת נילי דגן, אחזתי בו ביראת קודש וחשבתי לעצמי, "היא עשתה זאת שוב…" אני אוחזת שוב ביצירת מופת של המשוררת, ספר שירה החדש "לא מתקרבת לתחנה המרכזית" – כאשר קוראים בו, ניתן לדמיין את העט בקצות האצבעות והעברת ההתבוננות העמוקה והמעברים בזמנים המשתקפים בכתוב. השתקפות כמו מתוך מראה שלא מאבדת את שקיפותה גם לאחר קריאות חוזרות, שקיפות המתמסרת לשירה עמוקה ונוכחת.

המשוררת מזמינה את הקורא לחלוק עימה חוויות, לא רק פרטיות, חוויות המנסות לאחות קרעים, באמצעות סימנים כתובים, הלא היא השירה.

התרשמותי מהספר כמוצר. הוצאת "אבן חושן", היא הוצאה שמכבדת את המשוררים והסופרים, וכל ספר הרואה אור בהוצאתם, ראוי לכל שבח. החל מההקפדה על איכות הדפים, הכריכה, ההדפסה, וכלה בעריכה וההגהה.  ספר מומלץ מאד !!!

כל יום מחדש – ספר שירה

ספר שירה חדש: 'כל יום מחדש' מאת גילת חסין:

המסע המופלא באמצעות השירים והצילומים בנבכי הנפש, החיים והתקווה

 

ספר השירים, 'כל יום מחדש' שכתבה וצילמה גילת חסין, בהוצאת הספרים "אוריון", הוא תיאור מסע באמצעות שירים וצילומים. מסע בעולם הפיזי בנופי הארץ המרוחקים, פינות חמד ביערות ובמדבריות והן בנופים הקרובים. כולם מצויים מ"תחת לאף" ואינם זוכים למבטם של העוברים ושבים, הטרודים בענייניהם. זהו תיאור מסע בנבכי הנפש מנקודת פתיחה של כאב גדול ובדידות מייסרת אל הבחירה המודעת בחיים ובתקווה.

המסע הזה כולל תהפוכות נפש שונות ומעברים קיצוניים. לעתים,  בין שיח כן ונוקב עם הבורא, בו מוצגים הכאבים נוכח החסרים הגדולים לבין רגעי התרגשות, התפעמות והודיה נוכח כל היש-בעולם, בבריאה ובחיים הפרטיים. הספר נכתב מתוך החוויה האישית פרטית, אך נוגע בחוויות אנושיות אוניברסאליות ולכן, יוכל לשמש כפה לכל החווים אותן.

גילת חסין (55), אם ל-3  ילדים, תושבת מעלה אדומים, נמשכה מגיל צעיר אל המרחבים והטבע על שלל תופעותיו, שהיווה מקור עניין, שהייה וחקירה עבורה. במשך השנים, פנתה ללימודי הביולוגיה, עסקה בהוראה וכן במחקר בתחום זה. כיום עוסקת בטיפול בעזרת בעלי חיים.

"אני שואבת את השראתי בכתיבה מהקשבה  נקיה ככל האפשר למה שמתחולל בנפשי פנימה, לטבע על שלל תופעותיו ולתולדותיהם של אבותינו ואימותינו שבהם מקופלות שלל החוויות האנושיות . התהליך מתבצע באופן הבא: אני מתבוננת בעולם שסביבי, בתופעות היומיומיות כמו זריחה, שקיעה, נבטים וציפורים. סופגת פנימה ואז, המילים פשוט מתארגנות בראש ומה שנשאר זה לכתוב אותן. לעיתים, נמצאת בהלך נפש מסוים ופסוקים המתאימים לאותו הלך נפש נשמעים בראשי והשיר יכול לכלול את הפסוק וההד שהוא מייצר אצלי. ההליכה וההתבוננות בתופעות טבע שונות אפילו מתחת לאף כמו נבטים הצומחים בקיר או ציפור על ענף בדרך- מרגיעים ויוצרים אצלי את התחושה שהכול מתנהל בחוקיות נכונה ביותר, כולל אנו ואירועי חיינו", מספרת גילת חסין.

הספר כולל שירים שנכתבו ב-3 השנים האחרונות  ותמונות שצולמו על ידי חסין בתקופה זו. לעיתים נכתב שיר ובעקבות כתיבתו, צילמה תמונה מתאימה ולעיתים להיפך- נתקלה בתופעה מסוימת אותה צילמה ובעקבותיה נכתב שיר. נדמה לה שהקשר  בין התמונות לשירים מקנה לספר את הייחודיות שלו. מבחינת התוכן, הספר מייצג מסע. מסע בזמן כפי שמייצגות תופעות הטבע השונות, מסע בין מקומות- קרובים ומרוחקים והעיקרי שבין המסעות- מסע בנפש. מסע בין נקודת ההתחלה בה הקושי תופס מקום עיקרי, ואפילו נשמעת נימה של טרוניה מסוימת כלפי הבורא לבין נקודת הסיום, בה באה לידי ביטוי הבחירה שלה באחריות, בחיים ובשמחה שמגיעה מכוחות פנימיים ואינה תלויה בנסיבות החיצוניות. הספר מבטא את הקשר העמוק לבורא המתגלה הן בבריאה הנפלאה שיצר והן בהשגחתו עלינו וחלק מהשירים מהווים שיח בלתי אמצעי אתו בכל מצב.

'כל יום מחדש' מאת גילת חסין, הוצאת הספרים אוריון, 65 עמודים, מחיר לצרכן 59 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il

 

שירים מתוך 'כל יום מחדש' מאת גילת חסין

אֶרֶץ הַרְרֵי אֵל

 

הָיִיתָ אִתִּי שָׁם לְמַעְלָה,

בּוֹרֵא עוֹלָם,

בִּמְרוֹמֵי הַחֶרְמוֹן,

נִגְלֵיתָ אֵלַי

בַּגִּבְּתוֹן שְׁחֹר הָרֹאשׁ

בִּיפִי נוֹצוֹתָיו

הַצְּהֻבּוֹת בְּעֹז.

וְעוֹד נִגְלֵיתָ אֵלַי

בִּיפִי סִטַּת הַצּוּקִים

הַקְּטַנָּה,

הָעֲנֻגָּה,

וּבִשְׁלֵמוּת צְבָעֶיהָ שֶׁל הַסַּלְעִית.

רוּחֲךָ הַגְּדוֹלָה

שָׁרְקָה שָׁם בַּמְּרוֹמִים,

הֶחְרִישָׁה קוֹלוֹ

שֶׁל כָּל דִּבּוּר,

כָּל מִלָּה.

רַק דְּמָמָה דַּקָּה

רְאוּיָה שָׁם,

בְּאֶרֶץ הַרְרֵי אֵל.

קָטֹנְתִּי וְאֶתְגַּדֵּל

קָטֹנְתִּי

מִכָּל הַחֲסָדִים

וּמִכָּל הָאֱמֶת,

קָטֹנְתִּי כָּל כָּךְ,

רַק אַתָּה וַאֲנִי יוֹדְעִים

רֹב עֲווֹנוֹתַי,

פְּשָׁעַי וַחֲטָאַי,

עָמְקָם,

רָחְבָּם,

כָּבְדָּם וְרֹב מִנְיָנָם,

וְאַתָּה –

מִתְעַלֵּם,

לֹא מְחַשְׁבֵּן לִי

כְּלָל,

מֵזִיז הַצִּדָּה,

וּמַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין

בִּי.

מַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע

בְּחֹמֶר וּבְרוּחַ

כָּל יוֹם,

כָּל רֶגַע,

כָּל שָׁעָה,

שׁוֹלֵחַ אוֹרְךָ

עוֹד וָעוֹד,

וּבְהַגִּיעוֹ אֵלַי,

וּבְנָגְעוֹ בִּי

וְהָיִיתִי לְאִשָּׁה אַחֶרֶת,

וּפָנַי – לֹא הָיוּ לִי עוֹד,

וְאֶתְגַּדֵּל

כִּי אַתָּה מְגַדְּלֵנִי,

וְאֶתְנַשֵּׂא

כִּי אַתָּה מְנַשְּׂאֵנִי,

בְּיָדְךָ,

בְּרוּחֲךָ

הַטּוֹבָה,

מַאֲמִין בִּי

וְעוֹשֵׂנִי שֶׁאַאֲמִין בִּי.

לָקוּם

לַעֲשׂוֹת

לִפְעֹל

לְהַרְבּוֹת טוֹב

בָּעוֹלָם,

מִכּוֹחֲךָ זֶה

הַמִּתְגַּלֶּה בִּי.

הָאֲדָמָה הַמְּצַפָּה

 

הָאֲדָמָה

הַמְּצַפָּה לְגֶשֶׁם,

הָאִשָּׁה – לְאִישָׁהּ

שֶׁיַּגִּיעַ,

וְיַשְׁפִּיעַ,

וְיַעֲרֶה,

וְיַפְרֶה,

וְהִיא,

שֶׁהָיְתָה עֲלוּמָה,

מְכֻנֶּסֶת,

מֵעַתָּה – רְווּיָה,

תּוֹצִיא פִּרְיָהּ.

וְהִיא רַכָּה,

מְפֻיֶּסֶת.

תִּפְרְשִׂי כְּנָפַיִם צִבְעוֹנִיּוֹת

תִּגְדְּלִי,

וְתִתְנַשְּׁלִי,

וְשׁוּב,

תִּכְאֲבִי

אֶת כְּאֵב הַגְּדִילָה,

בְּאֹמֶץ.

קִרְעִי בְּעֹז

אֶת הַמַּעֲטֶה

הַקָּשִׁיחַ,

הַקָּטָן –

מִמִּדּוֹתַיִךְ הַחֲדָשׁוֹת,

וְשׁוּב,

וְחוֹזֵר חֲלִילָה,

וְאָז…

תִּתְגַּלְּמִי,

תִּסְתַּגְּרִי בַּחֲשֵׁכָה,

תִּתְבּוֹדְדִי,

הִתְנַתְּקִי,

מֵאוֹר

מֵאֲוִיר

מֵאָדָם,

עַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ

לְגַמְרֵי לְבַד

תִּתְמַתְּחִי,

תִּפְרְשִׂי כְּנָפַיִם,

צִבְעוֹנִיּוֹת,

יָפָה,

קַלָּה,

אֶל מֶרְחָבִים,

אֶל גְּבָהִים,

שֶׁלֹּא שִׁעַרְתְּ קִיּוּמָם,

שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ אוֹדוֹתָם,

שֶׁנָּבְטוּ בָּךְ

שָׁם,

בְּמַעֲמַקֵּי הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל.

מַעְיַן אַהֲבָתִי

 

אִלּוּ יָכֹלְתִּי

לְהַאֲרִיךְ זְרוֹעוֹתַי,

עוֹד וָעוֹד,

לְהַקִּיף בְּחִבּוּק

הָרִים יְרֻקִּים שֶׁל אָבִיב,

אִלּוּ יָכֹלְתִּי

לְהַאֲרִיךְ אֶצְבְּעוֹתַי,

לִלְקֹט בָּן

זְהַב שְׁבִילִים

שֶׁל עַנְנֵי בֹּקֶר,

לַחְפֹּן בְּיָדִי

רֹאשׁ עָטוּר תַּלְתַּלִּים,

שֶׁל סְבַךְ

צִמְחִיָּה פִּרְאִית,

לְהַצְמִיד פִּי,

בִּנְשִׁיקָה,

אֶל כָּל מַקּוֹר

שֶׁל צִפּוֹר,

מְצַיֶּצֶת שִׂמְחָתָהּ

לָעוֹלָם,

לָגַעַת בְּרֹךְ

בְּכָל זַחַל,

מְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בִּדְמָמָה,

טֶרֶם יִתְגַּלֵּם

וְיַמְרִיא,

עֲטוּר כְּנָפַיִם

סַסְגּוֹנִיּוֹת,

לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

כָּל אֵלּוּ,

וְעוֹד,

מַחְשְׁבוֹתַי,

הֲגִיגַי,

מַעֲיַן אַהֲבָתִי,

הַנּוֹבֵעַ בְּשִׁירַי,

מֵהֶם יִתְחַבְּרוּ,

יֵאָסְפוּ מִלּוֹתַי,

מֵאֵת הַנּוֹתֵן חַיִּים

לְכָל חַי.

פֵּרוּרֵי אוֹרְךָ

 

אֲפִלּוּ מֹשֶׁה

שֶׁקָּרַן אוֹר פָּנָיו

שֶׁהִתְהַלֵּךְ כְּמַלְאָךְ לְפָנֶיךָ

לֶחֶם לֹא אָכַל

וּמַיִם לֹא שָׁתָה,

לֹא זָכָה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ.

"וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי",

כָּךְ שַׂחְתָּ לוֹ,

וַאֲנַחְנוּ מָה,

קְטַנִּים

פְּעוּטִים

לְעָפָר דָּמִינוּ,

אֲפִלּוּ אֶת אֲחוֹרֶיךָ

לֹא רָאִינוּ,

טוֹעִים וְתוֹעִים

בָּזֶה הַחֶלֶד

לֹא רוֹאִים

לֹא יוֹדְעִים

אַךְ מַמְשִׁיכִים לְבַקֵּשׁ פָּנֶיךָ

הַשְׁגָּחָתְךָ

וְטוּבְךָ,

זוֹכִים לְפֵרוּרֵי אוֹרְךָ,

וְהֵמָּה יַנְחוּנוּ בִּסְבַךְ הַדֶּרֶךְ,

כִּי בִּלְעֲדֵיהֶם

הַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר,

אֵין תְּקוּמָה.

סדנת כתיבה עם הסופר דודו בוסי

שלווה, רוגע, כתיבה ויוגה

 

סדנת כתיבה עם הסופר דודו בוסי

בשילוב יוגה ומדיטציה

בריזורט קסום ושקט על חוף הים בצפון קפריסין

 

חוה"מ פסח, 28 למרץ עד 1 לאפריל 2013

 

לראשונה, חופשה מיוחדת המשלבת סדנת כתיבה עם יוגה ומדיטציה – חמישה ימים מלאי השראה והנאה, בריזורט River Bungalows בצפון קפריסין. אזור טבע פראי, אותנטי, צבעוני, עם נופים עוצרי נשימה. איזון מושלם בין נוף מרהיב, שלווה, הרפתקאה, למידה ומנוחה.

בכל אחד מחמשת ימי החופשה יתקיים מפגש כתיבה עם הסופר דודו בוסי, המנחה סדנאות כתיבה מזה 13 שנה. במסגרת המפגשים היומיים, יידונו 2 טקסטים, פרי עטם של המשתתפים. באמצעות תרגילי כתיבה וכתיבה חופשית, על חוף הים, בכפרים הציוריים שבסביבה, במרפסת או בגינת הריזורט, ירכשו המשתתפים כלים מעשיים לכתיבה איכותית.

לצד מפגשי הכתיבה, יועברו בכל יום, שני שיעורי יוגה, ברמת מתחילים ומתקדמים, ומפגש מדיטציה, ע"י גילי זרנקין, שלמדה אצל מיטב המורים בעולם, תרגלה יוגה במגוון סגנונות בארץ ובחו"ל, וכיום מלמדת במרכזי היוגה המובילים בתל אביב.

 

בזמן הפנוי, בין פעילויות הכתיבה והיוגה, אפשר יהיה לטייל באזור ולהנות מאתרי בילוי (בארים, מועדונים, חנויות, בתי-קפה ומסעדות), בעיירת הנופש הסמוכה, קירינייה.

מאחורי חופשת כתיבה ייחודית זו, עומדת חברת "Yoga-Travels” , בהנהלת איל ענבי, המתמחה מזה עשר שנים בטיולים, לפינות טבע יפהפיות ברחבי העולם, המשלבים תחומי תרבות (מוסיקה, מחול ועוד) עם יוגה, פילאטיס, מדיטציה וטיפולים הודיים עתיקים (איור וודה).

מחיר החופשה: 3590 ₪ והוא כולל, בנוסף לסדנת הכתיבה ותרגולי היוגה והמדיטציה, אירוח של ארבעה לילות על בסיס חצי פנסיון, טיסות, הסעה מהשדה לריזורט ויום טיול,  שייערך ביום האחרון, לנמל ולשוק המקומי ב"בלה פאיס" ו"קירינייה".

סדנת כתיבה בקפריסין עם דודו בוסי המשלבת יוגה ומדיטציה בחוה"מ פסח 2013

28/3/13 עד 1/4/13

על דודו בוסי

דודו בוסי הוא סופר, עיתונאי ומנחה סדנאות כתיבה. בוסי גדל בשכונת התקווה בתל אביב, שהיא ותושביה מופיעות לרוב כגיבורות ביצירתו הספרותית. בוסי הוא בוגר הסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין, אך בגיל צעיר בחר להתמקד בכתיבה. הרומן הראשון שפרסם והפך לרב מכר הוא "הירח ירוק בוואדי". רומן הביכורים שלו זכה בפרס לסיפורת חדשה וכן זכה לשבחי הביקורת. בסוף שנות ה-90 החל לעסוק בעיתונות, וכן פרסם מיצירותיו במגוון עיתונים ובמות ספרותיות. הרומן השני שכתב, "פרא אציל" אף הוא הפך לרב מכר והיה בין חמשת המועמדים לפרס ספיר. ב-2005 הוענק לו פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. מבין ספריו הנוספים: "בסמטאות", "אמא מתגעגעת למילים" ו"חלומות מזכוכית". במהלך 13 השנים האחרונות בוסי מנחה בקביעות סדנאות כתיבה למתחילים ומתקדמים, וכן סדנאות ממוקדות לכתיבת רומן.

על גילי זרנקין

גילי זרקין התאהבה ביוגה בשנת 2005 ומאז מתרגלת יוגה, מדיטציה ופראניימה (תרגילי נשימה). תרגלה יוגה במגוון סגנונות בארץ ובעולם ולמדה אצל מיטב המורים בעולם (Sharath Jois, Peter Sanson, Vijay ).

גילי חייתה באוסטרליה בחמש השנים האחרונות, לימדה ב- Body Mind Studio במלבורן, תרגלה בהודו – מייסור, בביה"ס המקורי לאשטנגה ועשתה קורס Pranayama (תרגילי נשימה) עם B.N.S Iyengar , גורו בן 90 .

כיום חיה בתל אביב ומלמדת במרכזי היוגה המובילים בתל אביב.

על צפון קפריסין

אזורה הצפוני של קפריסין הוא החלק הפחות מוכר ותיירותי של האי. בעוד שבחלק הדרומי ממוקמים איזורי התיירות המפורסמים וההומים כמו לרנקה ואייה נאפה, חלקה הצפוני הוא איזור אותנטי, צבעוני וטבעי, הטומן בחובו נופים עוצרי נשימה: הרים ירוקים, שדות, גפנים, אגמים, מפרצי ים טבעיים, מבודדים ופראיים. בתוך הטבע טובלים כפרים קטנים, אותנטים וציוריים; אנשי המקום מקסימים ומסבירי פנים

על הריזורט

הריזורט Rivier Bungalows שבקפריסין, הוא מקום מושלם לנופש, כתיבה, תרגול ויצירה. הוא שוכן בין חוף הים הרוגע לטבע הפראי וטובל בנוף ירוק (גן בוטני קסום). בחדרי העץ הנעימים יש שתי קומות, מיטות זוגיות ונפרדות, מקלחת ושירותים צמודים, סלון מרווח ומרפסת מקסימה. המלון ממוקם מרחק נסיעה של מס' דקות מעיירת הנופש קירניה שבה תוכלו למצוא אתרי בילוי נעימים, בארים, מועדונים, מסעדות, בתי קפה וחנויות.

מה כוללת החבילה?… :

מחיר הטיול– 3590 ₪

ניתן לשריין מקום במחיר ההרשמה המוקדמת, תמורת 700 ש"ח בלבד!

בתנאי החבילה ייהנו המשתתפים מלינה זוגית בחדר,

קיימת אפשרות לשכירת חדר פרטי בתשלום נוסף של 700 ש"ח מהמחיר הנקוב.

כמו כן המחיר כולל את סדנת הכתיבה ותרגולי היוגה והמדיטציה.

טיסות סדירות של חברת CYPRUS AURLINES. המראה ב- 28/3 בשעה 7:05 וחזרה ב-1/4 בשעה 22:45, סה"כ 5 ימים מלאים.

אירוח של 4 לילות על בסיס חצי פנסיון – ארוחת בוקר וערב.

יום טיול לבלה פאיס וקירינייה.

העברות מהשדה לריזורט – מרחק שעה נסיעה.

 

מחיר הטיול אינו כולל:

הוצאות בעלות אופי אישי.

ביטוח רפואי ומטען | רצוי לבצע ביטוח הכולל גם ביטול נסיעה – ניתן לבצע דרך "Yoga-Travelels".

לפרטים נוספים  – http://yoga-travels.co.il/cyprus3/

התכנייה

יום שני	יום ראשון	יום שבת	יום שישי	יום חמישי
שעור יוגה מסכם	שעור יוגה מתקדם	שעור יוגה מתקדם	שעור יוגה מתקדם		8:00-9:30
ארוחת בוקר	ארוחת בוקר	ארוחת בוקר	ארוחת בוקר	הגעה לריזורט קבלת חדרים התארגנות ומנוחה	10:00
סדנת כתיבה קבוצה ב'	סדנת כתיבה קבוצה ב'	סדנת כתיבה קבוצה א'	סדנת כתיבה קבוצה ב'		10:30-12:30
סיכום מפגש עם דודו – שתי הקבוצות יחד				סדנת כתיבה קבוצה א'	13:00-14:30
עזיבת  המלון ויציאה לטיול בבלה פאיס וקירנייה עד השעה 19:00, זמן היציאה שלנו לשדה					14:30
	סדנת כתיבה קבוצה א'	סדנת כתיבה קבוצה ב'	סדנת כתיבה קבוצה א'		16:00-17:30
				מדיטציה	17:00-18:00
	שעור יוגה רך	שעור יוגה רך	שעור יוגה רך		18:00-19:00
	מדיטציה	מדיטציה	מדיטציה		19:00-19:30
ארוחת ערב	ארוחת ערב	ארוחת ערב	ארוחת ערב	ארוחת ערב	20:00
המראה מלרנקה					22:45

להזמנות: טלפון  089455565 דוא"ל eyal@yoga-travels.co.il

מידע נוסף ניתן למצוא באתר החברה  http://yoga-travels.co.il/cyprus3/ 

לפרטים נוספים:

ציפי לוין – zipilevin@bezeqint.net- טל. 050-5400379

שרון סינדל – sindel.sharon@gmail.com- 052-3324593

08-9455565

08-9455565

עגילות ירח בעיני שועל

ספר חדש

עגילות ירח בעיני שועל:

שיחות עם זן-מאסטר דוגן

תרגום ועיון: יעל אופיר

בהוצאת פרדס

*****

141 עמ'

 

 

הספר "עגילות ירח בעיני שועל" מציע דיאלוג נדיר בדקותו ובעומקו בין יעל אופיר, יוגית ומשוררת, לבחן זן-מאסטר דוגן, מורה הזן המהווה לה השראה.

למעשה מציע לנו הספר הזה שני מיני תרגום: האחד הוא תרגום במובנו הפשוט של המילה, כלומר תרגום יוצא מן הכלל כשלעצמו של דבריו היפים של דוגן לשפה העברית. מעשה התרגום האחר, שהוא למעשה ייחודו הגדול של הספר הזה, קורם עור וגידים מתוך מילותיה השיריות של יעל עצמה.

לא מדובר בשירים שנכתבו כשירים עצמאיים, אם כי לכל אחד מהם יש גם קיום פואטי עצמאי לעילא ולעילא – אלא בשירים שנכתבו כתגובה, כמעשה פירוש גם אם איננו כרוך בשום עיון אינטלקטואלי או תיאורטי.

מילותיה של יעל הן כמראה המשקפת בצלילותה את דמותו של דוגן על הגלוי והסמוי שבה, כתיבת תהודה רגישה המהדהדת את הטונים העליים של דבריו, דווקא מתוך השירים שנכתבו בתגובה להם. התוצאה היא מעשה יצירה ייחודי החורג הן מגבולות המקום והזמן והן ממגבלות הביטוי היחיד – ולמעשה הופך את המלים לצינור שדרכו נמסרת ידיעה עמוקה מאין כמוה, אולי הידיעה באשר היא.

דנה אמיר

לראשונה פגשתי את מילותיו של דוגן לפני כשמונה עשרה שנים, דרך הספר "ירח באגל טל". המלים הללו, ובעדן תודעתו ולבו של דוגן – היו לי לחברותא. לפני כמה שנים מצאתי את עצמי אומרת לדוגן בלבי, בעברית; ומלים משלי עלו כנגד – ולבשו צורה כמו שירית. לא חשבתי לתרגם את דוגן ולא חשבתי להתייחס אליו בשירה.

הן התרגום הן העיון השירי שלי, נכתבו בכתיבה אוטומטית, כתוצר מיידי של ישיבה עם דבריו שלי דוגן כפי שמובאים בתרגום לאנגלית של מקזואקי טנהאשי וחבריו.

הקטעים מתוך "ירח באגל טל" אשר מצוטטים להלן הם פשוט אלו אשר עוררו אצלי מענה. אין הם מבחר ואינם משקפים קו מחשבה מסוים. לא היה ביסוד הדברים עיון מושכל, גם לא בדיעבד. אפילו השימוש בלשון זכר ונקבה במקביל ולחלופין, היה שם במהלך הכתיבה האוטומטית ואינו משקף אלא את הקול האישי שלי.

הספר כולו נערך כמובן, אולם בעיקרו של דבר המלים שמובאות  כאן הן הביטוי המיידי והישיר ביותר של ישיבה משותפת, ללא חשיבה ולמעשה ללא מודעות. שוכנעתי כי יש במלים האינטימיות הללו כדי לתמוך באימון של אחרות ואחרים. לו יהי כן.

יעל אופיר

 

על המחברת:

יעל אופיר, הינה מתרגלת יוגה — ישיבה, פראניימה, אסנה ולימוד טקסטים.

האימון הוא מרכז חייה ומתוכו היא מלמדת, שרה, כותבת ומתרגמת.

מתגוררת עם אישהּ ושתי בנותיה במדרשת בן גוריון שבנגב.

עיר פנימית

ספר שירה חדש: עיר פנימית

כתבה: ליאורה בן יצחק

הוצאת אבן חושן

98 עמ' 54 ₪

*****

שירתה של ליאורה בן יצחק פוגשת בהגדרות מדויקות למצבים דרמטיים ההופכים מפואטיקה למשהו "אמיתי" (עמ' 12) "רֶגַע לִפְנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת / כַּדּוּר הָאָרֶץ  זָז וַאֲנִי אִתּוֹ…" ועוד, (עמ' 16) "הַמַּחְשָׁבָה לָקוּם וְלָלֶכֶת מְשַׁתֶּקֶת…"

אצל כל אדם קיים הצורך למתן ביטוי אבל אצל המשוררת ניתן להבחין כי הוא הכרחי, כמעט כמו הקיום עצמו וכך השירים מועברים. נחוץ היה לה לבטא את אותו פרק קריטי 'בלתי הפיך' בחייה בו הושם קץ לתקופה, והחל תהליך ההתמודדות: תחילה האבחון, הידיעה, (עמ' 39) " אוּלַי כְּשֶׁהַבָּרָק הוֹלֵם – הַתּוֹבָנָה מִתְבַּהֶרֶת." ולאחריה ההתפכחות, הבאה לידי ביטוי בהומור מקאברי (עמ' 41), " אֲנִי הוֹלֶכֶת יָשָׁר, אֲבָל הַצֵּל צוֹלֵעַ,/ רֶגֶל יָמִין חוֹרֶקֶת."

שם הספר; "עיר פנימית", ואכן, מהשירים למדתי על העיר הפנימית של המשוררת, עיר מלאת כאב והשלמה, אבל מה שבולטת יותר, היא ההתייחסות להתבוננות של האחרים עליה, ועל עולמה, כפי שזו באה לידי ביטוי, ואולי זה רק פרי דמיונה.

כתיבתה של ליאורה מוקפדת מאד ונדמה כי המשוררת אשר נקרעת בין שני עולמות: מחד, ההשלמה עם המחלה ומאידך עם היכולת להמשיך בקו ישר ולתת רק לצל לצלוע, ללבוש ולפשוט צורה, כל אימת שהגוף ממושמע. נדמה כי המשוררת מנהלת מסע עיקש לשמר את שניהם לבל ישמטו מאחיזתה.היא מבינה כי אין בידיה לשנות דבר ועליה לקבל את הדין להביט קדימה. אך מותר לה להתרפק על חלומות (עמ' 44) " כְּשֶׁהַגּוּף מְמֻשְׁמָע, הוּא מִתְפַּנֶּה לַחֲלוֹמוֹת."  את עברה וגעגועיה היא משמרת בצורת 'חלומות' עליהם היא נשענת בעתות מצוקה כדי להזין את 'הרוח' וכך היא כותבת  בשירה "חולמת אותי" (עמ' 10) ובשירים אחרים.

מורכבות השירים הכלולים בספר נותנים ביטוי רב-גוני במסע אותה עוברת המשוררת בחיפוש אחר הנוסחה לדו-קיום  עם המצב הבריאותי שלה. המאבק המתמיד מתנהל בין האישה תאוות החיים, השורדת את ההווה, לבין עברה שעדיין חי וקיים בה , וזו המציאות המתישה והכמעט בלתי נתפסת הבאה לידי ביטוי בשיריה.הכל מתרחש  ומתקיים לחילופין בין המשוררת לבין עצמה ובינה  לבין סביבתה הקרובה והרחוקה. וככל שמעמיקים בתוואי המסע, מבחינים בגעגועים אל העבר השבים ומציפים את המשוררת – המנסה להפליג שוב ושוב אל אותן המראות והמחוזות, כדי לשאוב מהם חיזוקים.

ספר השירה "העיר הפנימית" של ליאורה בן יצחק הוא מפנה שבו משורטטות במכחול רגיש ובוטח קואורדינטות מורכבות של נופי נפש, הלכי רוח והרהורי לב.

יצירתה השירית טבועה בחותם הקשב העמוק. המשוררת קשובה למרחב הפנימי שלה ולמרחב החיצוני הסובב אותה, ומיטיבה לתרגם לשפת השיר ניואנסים של התנסויות, מאוויים, זיכרונות ורגשות. הטבע, גם בהקשר הביתי והעירוני שלו (פרחים, עצים, ציפורים, עונות השנה החוזרות ונשנות), מלווה רבות משורות  שיר אלה ומתואר בחדות, בססגוניות רבה.  מרגשים במיוחד הם השירים המתארים את מכאובי מחלתה ואת ההתמודדות הפיזית והמנטלית איתה. "הכאב הפך לדייר משנה", היא כותבת בבוטות, ובשיר אחר הכאב לובש את דמות הציפור של יאיר  הורביץ, הנמצאת "על גשר הנשמה החסרה". נוגעים ללב הם השירים העוסקים בזיכרונות ילדותה וביחסיה עם הוריה שהלכו לעולמם. כאן היא יודעת לטפל  בנושאים במינון נכון של תיאור ואמירה תוך התרפקות על העבר שאינה גולשת להתלהמות.

קסם הפשטות והכנות שורה על השירים האלה, המישירים מבט אל הקורא, בגובה העיניים, ומזמינים אותו לחלוק עם המשוררת מסע אל נבכי עולמה העשיר.

עודד פלד    

 

ליאורה בן יצחק, בת קיבוץ וצ'לנית בעברה. הרוחניות בעצמותיה. אוהבת מאד מוסיקה על כל גווניה. משוררת ומנחה סדנאות ל "כתיבה יוצרת" רב תחומית. אמא לשני בנים בוגרים, ולספר הילדים "גולה גילגולה", ולספריי השירה "כרית סביונים", "ידיים חולמות מילים". חברה באגודת הסופרים ובאיגוד הסופרים.

 

 

המאמץ להתעוררות

ספר שירה חדש: המאמץ להתעוררות

מאת: נעמה ארז

 

הוצאת ספרי עיתון 77

 

61 עמ', 65 ₪

 

בספר השירה "המאמץ להתעוררות", השירים נוגעים ברגעים ייחודיים בחייה של המחברת, בהתבוננות פנימה והחוצה ובאים לידי ביטוי בפרשנות של המחברת, פרשנות שלעתים היא כואבת ולעתים נאחזת בשיר. ובין השיר והפרשנות מתקיימת מעין סימביוזה.

בחלק מן היצירות מצאתי דו-שיח פנימי או עם דמויות, ובאחרות העיסוק הוא בדמויות הקרובות לחייה של המשורר או לליבה,  בעוד יצירות אחרות מביאות לידי ביטוי מרכיבים מודרניים ויומיומיים מהמציאות הסובבת אותנו.

לא מצאתי בספר מאמץ או ניסיון ליצור הרמוניה בין הנושאים, מצאתי יצירות חופשיות המשתלבות בסגנונן השונה, חלקן בלשון יותר פיוטית, חלקן ניחנו בשנינות ואחרות ייחודיות ועומדות בזכות החשיבה הפילוסופית ו/או הדיאלקטית.

השירים בספר מקיימים ביניהם "מגעים" לא מכוונים, אבל מעניינים. ניתן למצוא בכמה את המודעות הפנימית הגבוהה, ובאחרים את האחיזה בחיים , ונדמה כי המחברת שוקלת את עולמה ובוחנת אותו.

בסחרור בלתי פוסק של תמונות וצבעי רקע המשתנים במהירות משיר לשיר, מצליחה המשוררת לסחוף את הקורא אל המציאות שלה, ולהותיר מקום לקורא, לתהות על עולמה. אני דימיתי את הקריאה ב"המאמץ להתעוררות" כנסיעה בשביל פתלתל בו עליות ומורדות, אך לעתים הנסיעה במישור.  מ"נשיפה" (עמ' 9) דרך "הנחיתויות שלי" (עמ' 17)  ו"אולי אני אמות בתאונת דרכים" (עמ' 18) ועד "על הגדה המצולקת" (עמ' 35).

אין משוררים גדולים פה (עמ' 31)

אֵין  מְשׁוֹרְרִים גְּדוֹלִים פֹּה בַּגֶּטוֹ

אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָנִית עֲנָקִית

וְזַמֶּרֶת עֲנָקִית

וַאֲפִלּוּ פָּגַשְׁתִּי עֲנָק  רוּחָנִי  אֶחָד

יָשְׁבוּ סְבִיבוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן

הִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת

וְלֹא הֵבִינוּ חֲצִי מִלָּה מִדְּבָרָיו הָרוּחָנִיִּים.

אֵין  מְשׁוֹרְרִים גְּדוֹלִים פֹּה

אֲבָל יֵשׁ מְסִבָּה מַדְהִימָה

וְשֶׁפִית מַדְהִימָה

וְגַם פָּגַשְׁתִּי מְשׁוֹרֵר מַדְהִים …

(השיר מובא באופן חלקי)

• אולי פה "בגטו" אין משוררים גדולים, אבל בהחלט שיש משוררים טובים.

על המחברת: נעמה ארז (לוין) ילידת ירושלים, 1952. בוגרת אוניברסיטת תל אביב בלימודי ספרות, פילוסופיה, לשון וחינוך ומוסמכת בפסיכולוגיה וסוציולוגיה בחינוך.

את חייה של נעמה ארז מנחה חיפוש מתמיד, שהוביל לעיסוקים שונים: מחקר, פיתוח תכניות לימודים, עבודה עם נוער במצוקה וייעוץ חינוכי; כיום היא פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית (בזיקה בודהיסטית).

אסכולות רוחניות כקבלה, בודהיזם ו'הדרך הרביעית', ובעיקר תרגול של מדיטציה במשך שנים רבות – הותירה חותם בשיריה, ואף ההוויה הישראלית שלה, שמקורותיה בירושלים, נוכחת בהם ומוסיפה להם עומק.

נעמה ארז נשואה ואם לבת.

ספריה הקודמים:

טיפות נשם : שירים (תל אביב : אל"ף, תשל"ט 1979)

פתאם לא הכל ברור מאליו (תל אביב : אל"ף, תשמ"ו 1986) <שירים ואגדות>

רחוקים מן החוף (תל אביב : י' גולן, 1988) <בחתימת ל. נעמה> <סיפור>

העברה נגדית : שירים (תל אביב : גוונים, תשס"ז 2007)

איפה הכובע של מר נחליאלי? (רמת גן : רימונים, תשע"א 2011) <איורים – שלי ארז ; עריכה וניקוד – יעל שכנאי>

תל אביב ומקומות אחרים – ספר שירה

ספר שירה חדש: תל אביב ומקומות אחרים, מאת ליאור שדה

חוויות אישיות, מחשבות, פילוסופיה, פוליטיקה ומציאות

ספר השירים 'תל אביב ומקומות אחרים' מאת ליאור שדה, בהוצאת הספרים אוריון, מאגד בתוכו חוויות אישיות לאורך החיים, מחשבות, פילוסופיה, פוליטיקה ומציאות.

השירים בחלקם הגדול נכתבו באווירת שחרור וחופש "הרגשתי חופשי מכל מוסכמה ולא כבול לדבר". יש התייחסות לנושאים שונים, "אבל גם בנושאים הכבדים ביותר שעסקתי בהם דאגתי להשאיר נקודת בריחה". אפשר למצוא בספר את אהוד ברק, פועל מסודאן, קצין נאצי (פון שטאפונברג), ופליט מקובה לצד חתול הרחוב השולט באזור מגוריי, מלחמת גוג ומגוג, חשש מזקנה ועד חוויות אישיות שונות.

ליאור שדה, 42, נשוי ואב ל- 2 ילדים, עובד כנציג שירות בעיריית אשדוד ומתגורר בה, אך מרגיש מחובר לכל מקום אחר בעולם. מפליג בדמיונו לארצות שונות ולאורחות חיים אחרים ובהחלט חושב שהאיבר הגדול ביותר של האדם הוא המוח.

את ההשראה לכתיבתו שואב ליאור מחיי היום יום, אירועים אישיים, אירועי עבר היסטוריים ומחשבות פילוסופיות. שירים הוא התחיל לכתוב מסוף שנות העשרים לחייו והשירים בספרו החדש נכתבו לפני כעשור ולאורך השנים האחרונות.

"צועד בתל אביב אפויית שמש, שוחקת נמש, ראש מלא אלכוהול, נושם עד דק , דוק פיח ורחובות מאושרים" (מתוך השיר תל אביב ומקומות אחרים).

ליאור שדה מספר על התחלת הכתיבה שלו: חורף 1990 גשום, קר וקודר במחנה צבאי שכוח אל בצפון רמת הגולן, "אבל השמירות בלילה עם השותף החדש שלי למשמרת הן חוויה צרופה. כבר כמה ימים אנו דשים בענייני פילוסופיה, והיום יש עוד הפתעה. מסתבר שהאיש קטן המימדים עם זקן הפרא, העונה לשם ננסי (אין לי מושג למה וגם לא התעקשתי לשאול) הוא מומחה בקריאת כף היד. לאחר בחינת כפות ידיי הוא פוסק:  'אתה תכתוב, ייקח זמן עד שתגיע לזה, לפעמים זה יתסכל אותך והרבה פעמים אתה תברח מזה, אבל לא יעזור לך – אתה תכתוב'". עבר כמעט חצי יובל בין הזיהום המנטאלי שמשתלט על המוחות שלנו (משכנתא, עבודה, בית) לבין החיים עצמם שעוברים תמיד מהר מדי – לקחתי פינה לעצמי, ואז התחלתי לכתוב…

ליאור שדה מוסיף על עצמו ושירתו בסגנונו המיוחד: "מילים כדורבנות – מילים שבועטות במפתח הלב. תמיד ידעתי שיש כוח למילים, תמיד ידעתי איך להשתמש בו. מילים מחוברות, מוכפלות ומחוסרות בדיוק כמו מתמטיקה רק שאין בהן ערך מוחלט או תוצאה שהיא סיום של שלבים מוגדרים. כאן אני בא ויוצק בהן את המרכיבים המיוחדים שלי ובסוף נוצרת מנה שהיא תערובת של מילים ושל ליאור. אפשר להשוות את זה לסוג של מטבח פיוז'ן".

לגבי שם ספרו מספר ליאור שדה כי "תל אביב היא העיר הקוסמופוליטית האמיתית היחידה של ישראל.  בתל אביב אתה לא מעניין אף אחד, אתה יכול להיות כל דבר שתרצה וקרוב לוודאי שלא תעורר תמיהה כל שהיא. אווירת החופש מודגשת בה ביתר שאת.  אני חושב שבשנים הקרובות חופש במדינת ישראל יהפוך להיות קצת יקר להשגה – משום מה בתל אביב אני נושם אותו יותר טוב (כולל הפיח וזיהום האוויר). הרבה מהשירים שלי עוסקים בצורה גלויה או סמויה בחופש או באי קיומו – והיכן שיש חופש זוהי האווירה של תל אביב.

במקביל, אפשר גם למצוא את אשדוד בשירים, לדוגמא בשיר "ומגדל-אור" בו שימש המגדלור של העיר (ואחד מסמליה) מקור השראה – אפילו שהשיר בלשון נקבה או שורה מהשיר "אלפיים ושתיים עשרה" ("וריח שאריות מזוט בא באפי") אין מה לעשות – מי שגר באשדוד מכיר את הריח".

'תל אביב ומקומות אחרים', שירים, מאת ליאור שדה, הוצאת הספרים אוריון, 64 עמודים, מחיר לצרכן 55 ש"ח,להשיג בחנויות הספריםובאתר ההוצאה לאור http://www.orion-books.co.il

 

מספר שירים מתוך הספר:

תֵּל אָבִיב וּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

צוֹעֵד בְּתֵל אָבִיב

אֲפוּיַת שֶׁמֶשׁ,

שׂוֹחֶקֶת נֶמֶשׁ.

רֹאשׁ מָלֵא אַלְכּוֹהוֹל,

נוֹשֵׁם עַד דַּק

דֹּק פִּיחַ, וּרְחוֹבוֹת מְאֻשָּׁרִים.

הֲמֻלַּת רְחוֹבוֹת זוֹרֶמֶת

בְּקֶצֶב מְעַנֵּג רַגְלַיִם

וּמַחְלִיק צְעָדִים.

מַמָּשׁ מוּלִי שַׁיֶּרֶת גְּמַלִּים.

מְשַׁפְשֵׁף עֵינַייִם, מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין.

אֵלּוּ רַק דּוּדֵי שֶׁמֶשׁ

בִּקְצֵה נַחֲלַת בִּנְיָמִין.

חַיָּב שֶׁיֵּצֵא לִי מַשֶּׁהוּ

מִמִּלְחֶמֶת הָרְחוֹבוֹת הַמְּחֻזָּרִים,

הָעִיר מְחַיֶּכֶת בְּסִפּוּק אִמָּהִי,

אוֹמֶרֶת: "כֻּלְּךָ שֶׁלִּי".

מוֹעֲדוֹנִים

מֶרֶד נְעוּרִים מִשְׁתַּלֵּט עָלַי

בְּגִיל אַרְבָּעִים,

דּוֹפֵק עַל חַלּוֹנוֹת מוֹעֲדוֹנֵי

רוֹק מְעַשְּׁנִים.

מְעוֹרֵר נִרְדָּמִים בְּתַחְתּוֹנֵיהֶם

לְנֹכַח שֶׁפַע עֲלוּמִים וְתִפְרָחוֹת.

עֲלֵה, קֵרֵחַ, שׁוּב לְךָ לְכִסַּאֲךָ,

לְאִשְׁתְּךָ הַמְּיֻשֶּׁבֶת, הַדּוֹאֶגֶת

הַהֲפוּכָה בְּמִטָּתָהּ.

אֲסִירַת צִיּוֹן

הֶבֶל פִּיהָ פִּרְאִי וּמָתוֹק

כְּעַרְפִלֵּי הַשַּׁחַר עַל גְּדוֹת הַוּוֹלְגָה.

רוּחָהּ גְּבוֹהָה מֵעַמּוּדֵי

כַּבְלֵי נַפְשָׁהּ, קוֹרֶנֶת יוֹתֵר

מֵהַזְּרִיחָה הָאוּלְטְרָה–סְגֻלָּה.

בְּרֶגַע הִצְטַלְּבוּת הַמַּבָּט

בְּזָוִית הָעַיִן הַמְּלֻכְסָנָה

נִרְאֲתָה בָּבוּאָתָהּ

שֶׁל יַלְדַּת קוֹלְחוֹז קְטַנָּה.

 

מוּזָה

יָדִית דֶּלֶת זוֹ

שְׁבוּרָה בַּעֲלִיל,

כְּמוֹ בְּרִיחַ לִבָּהּ

שֶׁל הַדָּרָה מֵאֲחוֹרֶיהָ.

חָשַׁבְתִּי: בַּחֹרֶף אֲחַדֵּד חוּשַׁי,

אֲנַקֶּה מְחוֹשַׁי מִכֵּהוּת הָרֶגֶשׁ

שֶׁל אֹבֶךְ הַקַּיִץ.

נִחַמְתִּי, כִּי לֹא מְצָאתִיהָ.

אוּלַי אָהֲבָה אֶת תּוּגַת הַקַּיִץ

אֶצְלִי בַּמִּרְפֶּסֶת בַּשָּׁעוֹת

שֶׁל לִפְנוֹת בֹּקֶר,

מִתְמַכֶּרֶת לְצִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים.

SAN REMO

מְשַׁחְזֵר אֶת מְסִבּוֹת הַסָּלוֹן שֶׁל פַּעַם,

עוֹלָם שָׁחֹר–לָבָן:

סָאדָאת, קַרְטֶר וּבֶּגִין

חוֹגְגִים עִם אוֹרְחִים בַּשַּׁעַר שֶׁלָּנוּ.

עַכְשָׁו אֲנִי וַחֲבֵרַי

סוֹבְבִים בְּמִרְפֶּסֶת מוּאֶרֶת,

מִתְעַלְּמִים מִכָּל אוֹרֵחַ וְשַׁעַר,

וּפֶסְטִיבָל סָאן רֶמוֹ

הוּא פַּס הַקּוֹל שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ.

 התרשמותי: ספר שירה עכשווית חיה ובועטת, כפי שמובטח משם הספר, בתל-אביב ובמקומות אחרים. שירה הנוגעת בכל הבעיות הקיומיות והיומיומיות של כולנו, אם במישרין או מטאפורית. בהזדמנות זאת, יש להוסיף מילה טובה להוצאת אוריון. הספר כמוצר, הינו מוצר המכבד את השירה הכתובה בו, הציור היפהפה ע"ג העטיפה מציג פינה בפלורנטין מאת שלמה אשר. ספר מומלץ!!!