נובמבר

 

מאת: אנטוניו קלסאדו

מספרדית: יורם מלצר

 

הוצאת רימונים

* * * * * *

 

368 עמודים, 98 ₪

אנדרס, סטודנט צעיר ממדריד, הוא קורא כפייתי, הנוהג לגנוב ספר, בעודו קונה ספר אחר… עד שיום אחד הוא נתקל במקרה בספר מסתורי. זהו בדיוק הספר שמוציא לאור רב-עוצמה מבקש להשיג בכל מחיר, ולמטרות הידועות לו בלבד.

מדוע מעוניין המו"ל בספר המסתורי?

כיצד קשורה לכך אווה, מושא אהבתו של אנדרס ?

כיצד ישתלב בתעלומה אביו של אנדרס, פליט עולם הרוקנרול של שנות השמונים במדריד,  מכור שנים לסמים, למין פרוע ובעל תאוות בצע משולחת רסן?

מה יש בו בכתב-היד הזה שמסכן כל-כך את העולם?

הספר המסתורי, מעין כתב-חידה, ישגר את הגיבור ואותנו אל עולמות אחרים, עולמות של אימה ואיום על החיים. עד מהרה ימצא את עצמו אנדרס מעורב במציאות שלא תיאר שהיא יכולה להתקיים. ספר שראה אור ולא ראה אור, ומו"ל שקיים ולא קיים, שכן הוא הפך לקליפה שלתוכה חדרה ישות שטנית, היא "נובמבר". ישות שטנית זו מתהלכת ברחובות העיר המודרנית, בדמות אדם מן הישוב, ומטרותיה להשתלט על המציאות, לשחק בנפשות ולעשות בהן כבתוך שלה. היא מנהלת ארגון מסודר של מלאכי-חבלה ומבקשת לגייס לשורותיה את הגיבור שלנו. עד היכן תגיע ידה הארוכה? מי מהדמויות תתגלה כמסווה נוסף לנוכחות השטנית? מה עושה חבורת השטן שפועלת בבית מבודד במדריד? מה מהות העסקה שכל אחד מאנשי החבורה הזאת מקבל על עצמו כשהוא הופך למשרתו של "נובמבר"? במה שונה הגיבור שלנו מכל העבדים ש"נובמבר" מצליח לנכס לעצמו?

"נובמבר" הוא ספר מתח ומסתורין שחוברים בו תככים אהבה ואימה. הוא מתרחש במדריד של היום, ונותן מבט אמין על ספרד מאז שחרורה מעול הרודן פרנקו ועד ימינו.

אנטוניו קלסאדו (יליד העיר קורדובה, 1968), היסטוריון וסופר, למד גיאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת קורדובה. שימש בתפקידים שונים בשלטון המקומי באנדלוסיה.

קלסאדו כותב מנעוריו. זכה בפרסים רבים. שני הרומנים הקודמים שלו, “חוג הזאב" (2008) ו"צללים" (2009) זכו לשבחי הביקורת והקהל.

יורם מלצר, יליד חיפה (1963), עוסק בתרגום, (בעיקר מספרדית ופורטוגלית), סופר ועורך.

כמה משנות ילדותו עברו עליו בהונדורס. למד מדעי המחשב בטכניון, ובלשנות ומדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. פירסם סיפורים קצרים, מסות, רשימות ביקורת ותרגומי שירה ופרוזה, בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. חי בירושלים.

תירגם מספריהם של פאולו קואלו (ביניהם: על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי, יומנו של מכשף, המכשפה מפורטובלו, ועוד), ארי דה-לוקה (אתה, שלי), מריו ורגס יוסה (חגיגת התיש), פרננדו פסואה (ספר אי הנחת, הבנקאי האנרכיסט), ועוד.

פרטים נוספים ניתן למצוא ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" , להלן קישור:

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/00374.php

אני חתול

"רצף של אנקדוטות והגיגים שלכאורה אין ביניהם חוט מקשר, מסופרים על ידי חתול חסר שם, שמעולם לא לכד עכבר, ואין בו שום תועלת למעט התבוננות בפעולותיהם המשונות של בני אנוש…"

                                                          (The New Yorker)

 

מאת: נטסומה סוסקי

מגדולי הסופרים היפניים

תרגום מאנגלית: ליאורה כרמלי

הוצאת אסטרולוג

* * * * * *

(540 עמודים, 118 ש"ח)

"אני חתול. עדיין אין לי שם. אין לי מושג היכן נולדתי. אני זוכר רק שהפעם הראשונה שייללתי היתה במקום לח וחשוך, כשראיתי לראשונה יצור אנושי"      ("אני חתול")

 

"אני חתול", ששהה במשך כמאה שנה בצמרת רבי המכר ביפן, הוא הסיפור שלנו, היצורים המכונים בני אדם, כפי שאנו נראים ללא מסכה וללא איפור… בעיניו של חתול בית שאפילו שם לא ניתן לו.

בבית יפני אופייני, בתקופה עתירת הזעזועים שבה יפן  המסורתית נלחמת לשמור על מסורתה, ויפן המודרנית מנסה לפרוץ למאה העשרים, חי לו חתול שעיניו רואות כל פרט ואוזניו שומעות כל רחש, כולל רחש מחשבותיו של אדונו. סביבו חגים כתפאורות בני האדם המלומדים, שרגליהם נטועות במסורת היפנית וראשם שואף, אל תרבות המערב הנשגבה בעיניהם.

"אני חתול" החל כסיפור שהתפרסם ברבעון יפני, זכה לאהדת הקוראים והמשיך בסיפורים נוספים שפורסמו בעיתונות היפנית. בעקבות הצלחתם, פרסם נטסומה את "אני חתול" בשלושה חלקים שמאוחר יותר הודפסו שלושתם בכרך אחד, המוגש כאן במלואו.

"הספר הטוב ביותר שנכתב במאה העשרים ביפן על ידי גאון ספרותי הולך על ארבע…" (הרבעון היפני לספרות)

 

על הספר

"אני חתול", ספרו הידוע, המצליח, עב הכרס והמרתק של נטסומה סוסקי הוא גם יצירתו הראשונה שראתה אור כספר. הרומן הסטירי הודפס במלואו רק בשנת 1905, לאחר שסיפורים מתוכו פורסמו בפרסומים ספרותיים. שנינותו של הסופר באה לידי ביטוי כבר בשם הספר ביפנית. נטסומה השתמש בביטוי יפני בשפה גבוהה, אצילית, והניגוד בין הביטוי הנמלץ ובין דמות החתול שהופיעה על עטיפת הספר מיתג את היצירה מיד כסטירה.

רבים הופתעו כשהרומן רחב היריעה זכה לאהדת ההמונים. יפן של אותם ימים לא נשאה עיניה אל ספרות המערב, ונטסומה הביא אליהם תבשיל ספרותי שיש בו מניחוח המערב ביחד עם מטעמי יפן. בעקבות הצלחת "אני חתול" ביפן, תורגמו יצירות ספרות אירופאיות רבות ליפנית וסופרים יפנים החלו לכתוב גם באנגלית, צרפתית וגרמנית.

תחילתו של "אני חתול" בסיפור קצר. אלא שטאקאהאמה קיושי, ידידו של נטסומה ועורך הירחון "הוטוטוגיישו", שכנעו להמשיך ברצף הסיפורים שבמרכזם חתול חסר שם. לבסוף פורסם "אני חתול" בעשר חוברות שצורפו לכתב העת הוטוטוגיישו. לאחר מכן הודפסה היצירה בשלושה כרכים ולבסוף, בשנת 1911, ערך נטסומה סוסקי את ספריו מחדש, ובעקבות כך הודפסו שלושה כרכים שהכילו את היצירה כולה.

בשנת 1975 הפכה היצירה לתסריט מרתק ממנו הופק סרט, שזכה להצלחה מרובה.

ככל הנראה, כתב נטסומה סוסקי תחילה מספר פרקים מ"אני חתול" באנגלית, ותרגם בעצמו פרקים אלו ליפנית. בעזבונו נמצאו גם מספר פרקים שנכתבו ביפנית ותורגמו לאנגלית. מתרגמיו לאנגלית עשו שימוש בעזבונו בתרגמם את היצירה לאנגלית. התרגום הנפוץ ביותר הוא של איקו איטו וג. וילסון (1979). התרגום לעברית נעשה על ידי ליאורה כרמלי מהתרגום האנגלי, בעוד העריכה וההתאמה למקור היפני נעשתה על ידי ד"ר פוסאנוסוקה שייקי, בשנת 2000, כאשר שהה בירושלים ולמד בחוג לתנ"ך באוניברסיטה העברית, בשליחות הכנסייה הנוצרית בה הוא חבר.  

 

על המחבר

נטסומה סוסקי, מגדולי הספרות היפנית, פרופסור לספרות אנגלית בטוקיו, נחשב לסופר הפרוזה הבולט ביותר במאה העשרים ביפן. ספריו תורגמו לעשרות שפות.

לא פעם מכונה נטסומה סוסקי "הסופר היפני המייצג של הספרות היפנית בשיאה". ישנם המכנים אותו "הסופר בעל עיני החתול רואות הכול," וישנם הטוענים כי הוא הסופר שהביא את מיטבה של הספרות האירופאית אל חוגי המשכילים של יפן, וקבע את דמותה של יפן בעיני הקוראים במערב..

לא כך הייתה התמונה בראשית שנת 1867, תקופה בה פריחת הדובדבן ביפן מבשרת על התחלות חדשות.

נטסומה קינוסקו (שם הלידה של נטסומה סוסקי) נולד בחודש פברואר שנת 1867 בעיר הקטנה באבאשׂיטה ונפטר בסוף שנת 1916 בעיר הבירה טוקיו. חייו חופפים לזמנו של עידן מייג'י, העידן בו יפן עברה מחברה פיאודלית לחברה מודרנית, ויסודות המסורת ארוכת השנים היפנית התערערו. כתיבתו משקפת באופן מושלם את אותה תקופה.

נטסומה נולד כילד "לא מתוכנן" לאמו שהייתה בת ארבעים בלידתו ולאביו שעבר את שנת החמישים לחייו. הוא היה הבן השישי, ולידתו העיקה על המשפחה — אף שלא הייתה ענייה — הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מוסרית, כיוון שהמסורת היפנית ראתה בלידת תינוק בגיל מבוגר, במשפחה ברוכת ילדים, מעשה חסר אחריות.

בגיל שנה — בשנה בה החלה תקופת מייג'י — אומץ נטסומה על ידי זוג חסר ילדים, וגדל בביתם עד גיל תשע. אלא שאז התגרשו בני הזוג המאמץ  ונטסומה חזר לבית הוריו, לשמחתה של אִמו ולזעפו של אביו. חייו וחיי בני משפחתו היו חסרי ביטחון, קשים. תחושה זו התעצמה כשאִמו מתה בהיותו בן 14.

האם היה זה מותה של האם שדחף את נטסומה אל עולמה של הספרות? אחד מאחיו העיד כי לאחר מותה של האם החל נטסומה לדבר על כך שברצונו להיות סופר "מקצועי". בבית הספר שבעיר טוקיו אכן למד ספרות סינית, שנחשבה באותה תקופה כיסוד וכבסיס לכתיבה ספרותית יפנית. אלא שמשפחתו החליטה כי עליו להיות דווקא מהנדס–ארכיטקט.

בשנת 1884 החל בלימודי ההנדסה באוניברסיטת טוקיו, אך עדיין לא זנח את חלום הכתיבה. כיוון שחוייב ללמוד במסגרת שיעוריו את השפה האנגלית, השקיע בכך מאמץ וזמן, קרא ספרות אנגלית וחלם לכתוב בצורה מקצועית. אם לא יכתוב בסינית או ביפנית אולי יוכל לכתוב באנגלית…

ידיד טוב משך את נטסומה לכתיבת שירי האייקו והחזיר אותו אל תחום הכתיבה היפנית. נטסומה פרסם את שיריו תחת השם סוסקי, שמשמעו ביפנית "העקשן". בשנת 1890 עזב את לימודי ההנדסה והקדיש את כל זמנו במטרה ללמוד ספרות אנגלית.

משנת 1893 החל לעבוד כמורה לאנגלית בבתי ספר ובאוניברסיטאות. במקביל המשיך לפרסם את שירי ההאייקו והחל לכתוב פרוזה, שלא התגבשה לידי פרסום, ביפנית ובאנגלית. בשנת 1896  נשא לאישה את נאקנה קיוקו.

בשנת 1900 חל המפנה הגדול בחייו. הוא נבחר על ידי הממשלה היפנית לנסוע לאנגליה כ"מלומד היפני הראשון במעלה בתחום הספרות האנגלית". הוא נסע לאנגליה, ללא אשתו, אולם המענק שקיבל היה זעום והוא לא היה יכול להרשות לעצמו לימודים באוניברסיטה יוקרתית. בקושי יכול היה לכלכל את עצמו בלונדון, כשהוא לומד שם בקולג' האוניברסיטאי  וחי בחדרים טחובים ובדלות איומה.

הספרים מילאו את חייו תוכן באותן שנים והוא קרא ולמד, קרא ולמד. הוא עצמו העיד במאמר שפרסם כי בתקופה זו בחייו "חי בלונדון ככלב מוכה בתוך להקת זאבים, כאביון מטולא בגדים בלב חבורת ג'נטלמנים הדורי לבוש".

תקופה קשה זו נטבעה עמוק עמוק באישיותו. למרות קשייו למד והשתלם בספרות האנגלית והאירופאית. כשחזר לטוקיו זכה להכרה, מונה כממלא מקומו של פרופסור לאפאסדִיו הארֶן, מי שליקט ותיעד את אגדות ומִשלי יפן לדורותיה, כפרופסור לספרות אנגלית, וכפרופסור לביקורת ספרות באוניברסיטה הקיסרית בטוקיו, במחלקה לספרות אנגלית.

כעת היה עליו רק לפרוץ את דרכו אל עולם הספרות.

בשנת 1903 החל נטסומה סוסקי לפרסם שירים וסיפורים בעיתונים ובירחונים לספרות הנחשבים ביותר ביפן. תחילה פרסם שירי האייקו וסיפורים קצרים. אולם רק בשנת 1905 לאחר פרסום "אני חתול", פרץ כמטאור זוהר לשמי הספרות היפנית. מאותו רגע, עד למותו בשנת 1916, לא פסק מלכתוב ולפרסם.

הוא המשיך בכתיבת שירים, ליקט וערך קבצים של אגדות יפניות מסורתיות וערך מחקרים משווים בין עולם המיתולוגיה היפני לבין המיתולוגיות המערביות. אחד מספריו עוסק ב"אגדת המלך ארתור" בנוסחה היפני.

בשנת 1984 הוכרז רשמית כסופר היפני החשוב ביותר ביפן המודרנית… כאשר דיוקנו נבחר לאתר שטר כסף של 1000 ין!

עגילות ירח בעיני שועל

ספר חדש

עגילות ירח בעיני שועל:

שיחות עם זן-מאסטר דוגן

תרגום ועיון: יעל אופיר

בהוצאת פרדס

*****

141 עמ'

 

 

הספר "עגילות ירח בעיני שועל" מציע דיאלוג נדיר בדקותו ובעומקו בין יעל אופיר, יוגית ומשוררת, לבחן זן-מאסטר דוגן, מורה הזן המהווה לה השראה.

למעשה מציע לנו הספר הזה שני מיני תרגום: האחד הוא תרגום במובנו הפשוט של המילה, כלומר תרגום יוצא מן הכלל כשלעצמו של דבריו היפים של דוגן לשפה העברית. מעשה התרגום האחר, שהוא למעשה ייחודו הגדול של הספר הזה, קורם עור וגידים מתוך מילותיה השיריות של יעל עצמה.

לא מדובר בשירים שנכתבו כשירים עצמאיים, אם כי לכל אחד מהם יש גם קיום פואטי עצמאי לעילא ולעילא – אלא בשירים שנכתבו כתגובה, כמעשה פירוש גם אם איננו כרוך בשום עיון אינטלקטואלי או תיאורטי.

מילותיה של יעל הן כמראה המשקפת בצלילותה את דמותו של דוגן על הגלוי והסמוי שבה, כתיבת תהודה רגישה המהדהדת את הטונים העליים של דבריו, דווקא מתוך השירים שנכתבו בתגובה להם. התוצאה היא מעשה יצירה ייחודי החורג הן מגבולות המקום והזמן והן ממגבלות הביטוי היחיד – ולמעשה הופך את המלים לצינור שדרכו נמסרת ידיעה עמוקה מאין כמוה, אולי הידיעה באשר היא.

דנה אמיר

לראשונה פגשתי את מילותיו של דוגן לפני כשמונה עשרה שנים, דרך הספר "ירח באגל טל". המלים הללו, ובעדן תודעתו ולבו של דוגן – היו לי לחברותא. לפני כמה שנים מצאתי את עצמי אומרת לדוגן בלבי, בעברית; ומלים משלי עלו כנגד – ולבשו צורה כמו שירית. לא חשבתי לתרגם את דוגן ולא חשבתי להתייחס אליו בשירה.

הן התרגום הן העיון השירי שלי, נכתבו בכתיבה אוטומטית, כתוצר מיידי של ישיבה עם דבריו שלי דוגן כפי שמובאים בתרגום לאנגלית של מקזואקי טנהאשי וחבריו.

הקטעים מתוך "ירח באגל טל" אשר מצוטטים להלן הם פשוט אלו אשר עוררו אצלי מענה. אין הם מבחר ואינם משקפים קו מחשבה מסוים. לא היה ביסוד הדברים עיון מושכל, גם לא בדיעבד. אפילו השימוש בלשון זכר ונקבה במקביל ולחלופין, היה שם במהלך הכתיבה האוטומטית ואינו משקף אלא את הקול האישי שלי.

הספר כולו נערך כמובן, אולם בעיקרו של דבר המלים שמובאות  כאן הן הביטוי המיידי והישיר ביותר של ישיבה משותפת, ללא חשיבה ולמעשה ללא מודעות. שוכנעתי כי יש במלים האינטימיות הללו כדי לתמוך באימון של אחרות ואחרים. לו יהי כן.

יעל אופיר

 

על המחברת:

יעל אופיר, הינה מתרגלת יוגה — ישיבה, פראניימה, אסנה ולימוד טקסטים.

האימון הוא מרכז חייה ומתוכו היא מלמדת, שרה, כותבת ומתרגמת.

מתגוררת עם אישהּ ושתי בנותיה במדרשת בן גוריון שבנגב.

אסורה בארץ חדשה

ספר חדש

אסורה בארץ חדשה

סיפורה של המהגרת חנה סנש

כתבה: רותי גליק

בהוצאת פרדס

*****

189 עמ' – 69 ₪

 

 

"אסורה בארץ חדשה" מציג לראשונה את חנה סנש – מיתוס גבורה – כמהגרת, אישה בשר ודם, צעירה בורגנית, שאפתנית ודעתנית, על התלבטויותיה, קשייה והאכזבות שנחלה בארץ.

רותי גליק, חוקרת מגדר ומתרגמת ספרות הונגרית, רואה ביציאתה של חנה סנש לשליחות באירופה גם רצון להעניק משמעות חדשה לסיפור הגירה שנקלע למבוי סתום.

אסורה בארץ חדשה חושף את סיפור ההגירה של חנה סנש (1921-1944) בעזרת יומנה המלא ומאות מכתביה שלא פורסמו עד כה בעברית ותורגמו מהונגרית לצורך המחקר וכתיבת ספר זה.  כתביה של חנה סנש קוצרו, שוכתבו וצונזרו במשך עשרות שנים, הם חיזקו את מיתוס הגיבורה  הלאומית, הסמל המובהק של מבצע הצנחנים באירופה במלחמת העולם השנייה.

אסורה בארץ חדשה עוסק בחוויותיה של סנש כמהגרת (מספטמבר 1939 עד ינואר 1944) ובניסיונותיה לעצב מחדש את זהותה הלאומית, המעמדית והמגדרית, ולהפוך מבורגנית הונגרייה לעברייה סוציאליסטית.

סנש שאפה ללמוד מקצוע ולהפוך לחלוצה חקלאית, אך נאלצה לעבוד רוב הזמן במטבח ובמכבסה.

ציטוט: "היום כיבסתי 150 זוגות גרביים, חשבתי שאשתגע" (עמ' 76). הפער בין שאיפותיה לבין מציאות חייה בארץ, הוליד אכזבות ותסכולים, ניכור ומשברים נפשיים. ציטוט: "אני צריכה אנשים שקרובים לי במחשבה וברגש" (עמ' 83). השליחות באירופה קסמה לה גם כיוון שהעניק משמעות חדשה למסע הגירה שנקלע למבוי סתום. הספר מגלה עד כמה הייתה סנש רחוקה מהדימוי של העברייה החדשה, סמל השוויון בין המינים.

רותי גליק היא חוקרת מגדר, מתרגמת ספרות הונגרית, עורכת ועיתונאית. פרסמה בין היתר בהארץ, גלובס וידיעות אחרונות

בריאה

• 
  

  

  מאת: גור וידאל

  תרגום: הדס וויס

  הוצאת אסטרולוג

  * * * * * *

  667 עמודים, 118 ₪

  בעקבות מותו של גור וידאל, הסופר, המסאי והתסריטאי האמריקאי, מחזירה הוצאת "אסטרולוג" אל המדפים את הספר "בריאה" שנחשב בעיני רבים לפאר יצירתו.

  "בריאה", ספרו היחיד של וידאל שתורגם לעברית, יצא בהוצאת "אסטרולוג" ב-1999 . בארה"ב היה וידאל גיבור תרבות נערץ ומצוטט ללא סוף. הוא היה אחד המסאים המבריקים שצמחו בה ונחשב לאחד הסופרים החשובים בדורו. "בריאה" מודפס בארה"ב במהדורה חדשה כל שנה.

  "בריאה", רומן היסטורי הבוחן את הזמן העתיק בו התהוותה התרבות האנושית, הוא ספר שהקורא יתקשה להניחו מידו. מסע מלהיב על פני המאה החמישית לפני הספירה, המשתקף בעיניו של הגיבור, בן לאב פרסי ולאם יווניה. אהבות ומלחמות, נאמנות ובגידה, תככים פוליטיים ודיונים פילוסופיים… כל אלו נחשפים עמוד אחר עמוד ביצירה מרתקת המביאה את ניחוח העבר אל ימינו.

  "בריאה" מתאר תמונה צבעונית של ההיסטוריה האנושית שמרכזה באימפריה הפרסית והיא משתרעת על פני אסיה, אירופה ואפריקה. תמונה שיסודותיה עובדות ושרידים היסטוריים וצבעיה נובעים ממעיינות היצירה של אחד הסופרים האמריקאים הדגולים ביותר.

  "כל עמוד בספר זה מביא שמחה ללב הקורא", מעיד הניו יורק טיימס. זהו ספר שכל הקורא אותו נושא בזיכרונו את רשמיו ואת השפעתו. "גור וידאל הוא אחד מטובי הסופרים בני זמננו," מסכם מבקר הספרות של לוס אנג'לס הארלד אקזמינר את ביקורתו.

  רומן היסטורי מרתק, אמיתי והירואי, המעלה מול עיני הקורא תמונה שלמה, ססגונית ומפורטת, שיש בה יותר משמץ של הומור ואירוניה.

   

  גור וידאל (1925-2012) נודע לעולם בזכות כתביו הבוטים והביקורת הגלויה שלו על התרבות הפופולרית והפוליטיקה האמריקנית אותה ביטא על פני 60 שנות כתיבה. בחצי השני של המאה ה-20, וידאל נחשב כמבקר מרכזי של התרבות האמריקנית, והיה אחד מהסופרים הראשונים שתיארו יחסים הומוסקסואליים מלאים בספריו. כתב עשרות חיבורים, רומנים, מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. בין ספריו רבי המכר "לינקולן" (1984), "מיירה ברקינגרידג'" (1968), "באר" (1976), "1867" (1976), "הוליווד" (1989).

  מבין התבטאויותיו בשנים האחרונות, זכור משפטו מ-2008, בו כינה את אמריקה כאומה "נרקבת" ופקפק ביכולתו של הנשיא ברק אובמה להציל אותה.

  וידאל נולד בווסט פוינט, ניו יורק, לאב כוכב כדורגל לשעבר ואיש צבא, ולאם שחקנית. כילד גדל בוושינגטון עם סבו מצד אמו, הסנטור תומס פ' גור. וידאל מעולם לא למד באוניברסיטה, אבל טען כי את החינוך המצוין שלו ואת השכלתו, קיבל מסבו.

  מבין הפרסים בהם זכה בחייו: "פרס הספר הלאומי" (1993) ו"פרס מעגל המבקרים הלאומי

   (1982), בו זכה בין השאר, בזכות מסתו על המהפכה האמריקנית.

  אף על פי שנשבע כי לעולם לא יכתוב ספר זיכרונות אודות קורותיו, כתב ב-1995 את הממואר "קלף" (Palimpsest), שתיאר את ארבעת העשורים בחייו בהם הפך לתסריטאי ומחזאי ידוע.

  פרטים נוספים ניתן למצוא בערך "גור וידאל" בויקיפדיה

  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%95%D7%A8_%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%9C

בארץ המובטחת

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן

מאת

סבסטיאן בארי

(261 עמ', 98 ₪)

 

סבסטיאן בארי, מחבר רב-המכר "הכתובים הסודיים" (אחוזת בית, 2009), חוזר ברומן חדש שבמרכזו אישה בלתי נשכחת.

בערוב ימיה, כשהיא בת שמונים ותשע, שב המוות והִכה באכזריות בלילי. נכדה היחיד ביל, אותו גידלה לבדה מאז שהיה בן שנתיים, התאבד בתלייה. כמה ימים לפני כן, הלך לעולמו מר נולאן, הידיד הקרוב ביותר שהיה אי-פעם ללילי הקשישה. כעת היא יושבת במטבח המבהיק שלה, ליד שולחן הפורמייקה האדום, וכותבת במשך שבעה-עשר ימים את סיפור חייה, על רגעי האושר והאימה הרבים שבהם. השכול מציף אותה בזרם של זיכרונות ופחדים ישנים. "איזה צליל משמיע לב בן שמונים ותשע שנשבר?" היא שואלת בתחילת הווידוי שלה. "הוא אינו יכול להיות הרבה יותר מדממה."

סיפורה של לילי, גיבורת הרומן "בארץ המובטחת", רצוף לכל אורכו בטרגדיות ובמלחמות: החל במותו של אחיה הנערץ וילי, במלחמת העולם הראשונה; דרך בריחתה לארצות הברית ממולדתה אירלנד, יחד עם אהובהּ טאג, לאחר שמורדים אירים הוציאו גזר דין מוות על שניהם; וכלה במותו של הנכד ביל, שיצא לשרת כחייל במלחמת המפרץ ושב אל בית סבתו שבברידג'המפטון, ניו יורק, כשהוא הלום קרב. במהלך נדודיה בארץ המובטחת – היא אמריקה, שאליה נמלטה מדבלין הבוערת בשנות המרד בבריטים – המוות ליווה אותה כמו צל, ואהוביה נטשו אותה בזה אחר זה. כעת, ליד שולחן המטבח, כשהיא ממתינה למותה שלה, היא מעלה על הכתב את המסלול המפותל שעברה, מנסה לפענח את חייה, ובתוך כך חושפת סודות מפתיעים.

"בארץ המובטחת" הוא שיר קינה שנפרש על פני שבעה עשורים, מפי אישה שבורת לב אך מפוכחת, שמוצאת בתוכה את הכוח לסלוח גם למי שפגעו בה יותר מכול. המחבר, סבסטיאן בארי, הוא מהסופרים האירים המצליחים ביותר בעולם.

 

 

 

סבסטיאן בּארי: הערות ביוגרפיות

סבסטיאן בארי, אחד הסופרים האהובים והמצליחים בבריטניה, נולד ביולי 1955 בדבלין, אירלנד, לאב ארכיטקט (פרנק בארי) ולאם שחקנית (ג'ואן אוהרה). הוא גדל עם שני אחיו בבית פרטי גדול ומבודד ליד הים, ואמו נעדרה רבות מהבית בשל הופעות בתיאטרון וצילומים לקולנוע.

בארי למד בבית ספר קתולי ובטריניטי קולג' בעיר מגוריו. הוא למד קרוא וכתוב רק בגיל תשע, ופירסם את הרומן הראשון שלו, Macker's Garden, בגיל עשרים ושבע. כשנה לאחר מכן הוציא ספר שירים ראשון. מאז הוא הוציא לאור עשרה רומנים שזכו להצלחה מסחרית גדולה, וכן ארבעה ספרי שירה, אחד-עשר מחזות וספר ילדים אחד. בין ספריו הבולטים נמנה הרומן Long Way Long, שהיה מועמד לפרס מאן בוקר ב-2005. מחזהו הראשון של בארי, Boss Grady's Boys, הועלה בשנת 1988 בתיאטרון אֶבּי שבדבלין וזכה להצלחה. מאז הועלו מחזותיו של בארי על במות דבלין, לונדון, ניו יורק וסידני.

בארי עוסק רבות ביצירותיו במורכבות החיים באירלנד, ובהשפעת ההיסטוריה על חיי הפרט. מורכבות זו לא נחסכה גם מחייו. סבו מצד אמו היה רב-סרן בצבא הבריטי, ואילו סבו מצד אביו היה לאומן אירי נחוש. מורשת משפחתית זו השפיעה עמוקות על חייו ועל יצירתו, והובילה אותו לחקור אותה לפני ולפנים.

בלא מעט מיצירותיו משחזר בארי קולות משפחה אבודים כדי להאיר את סיפורה של אירלנד. מחזהו Sligo of Lady Our מבוסס על חייה של סבתו. פרסומו של המחזה גרם לנתק בינו לבין סבו, שסירב לדבר איתו עד יום מותו. גם ברומן “הכתובים הסודיים", ספרו הראשון של בארי שתורגם לעברית (אחוזת בית, 2009), שזורה ההיסטוריה המשפחתית של המחבר. הדמות הראשית מבוססת על סיפור חייה של דודתו של אביו. היא נודתה מהמשפחה בשל הפרת כללי ההתנהגות הקתוליים, ובארי ידע עליה רק שהיתה “יפה" ו"לא מהוגנת". הספר זכה בפרס קוסטה 2008, בשתי קטגוריות: פרס הרומן הטוב של השנה והפרס הגדול — ספר השנה. במקביל, הוא היה מועמד לפרס מאן בוקר, הפרס הספרותי החשוב ביותר בבריטניה.

כיום מתגורר סבסטיאן בארי במחוז ויקלו שבאירלנד. הוא נשוי לאליסון ואב לשלושה ילדים.

הספר ערוך בפרקים, וכל פרק ללא ביל מבכה את מותו, ואולי מחבר אותה למותה של לילי, הגיבורה של הספר. הספר כולו, רווי כאב, ומצאתי בו דמיון רב להרבה שירי קינה המושרים אצלנו.

פרק שמצאתי בו כאב רב הוא הפרק הרביעי, אביא כאן חלק מהפרק:

היום הרביעי בלי ביל

לילה טרוף שינה. סערה גדולה איימה להגיע מהאוקיינוס האטלנטי. שבתי ושקעתי בשינה למחצה, ולסערה לא היה שום קושי ללכת אחרי לשם. יערות הופיעו, כך הרגשתי, וימים גאו, דהרו דרך מחשבותי  המבולבלות. התעוררתי שוב ושוב, בבהלה, בלי לדעת אם צעירה אני או זקנה, באמריקה או באירלנד. זה מה שקורה כשנוברים בפחמים ישנים. כשחופרים בעבר.

ולמרות זאת אני מודה שיש בכך מידה של הנאה. אני משרבטת על שולחן הפורמייקה, מתקדמת בדפי מחברת הדוח הזאת בעיפרון שלי. נדמה שאני רואה כל אחד וכל דבר כשאני כותבת. אני יכולה איכשהו לברך שוב את אבי לשלום. הייתי רוצה לומר לו, אבא, אינני יודעת היכן אתה קבור, אני כל כך מצטערת.

תמונה דבלינאית

 

מאת: אנריקה וילה-מטאס

תרגום מספרדית: איתי רון

 

הוצאת רימונים

בסיוע

משרד התרבות של ספרד

המפעל לתרגום ספרות מופת, מרכז הספר והספריות

משרד התרבות והספורט

 

* * * * * *

 

279 עמודים, 98 ₪

סמואל ריבה רואה עצמו כמו"ל הספרות האחרון עלי-אדמות וחש דכדוך מאז פרישתו. יום אחד הוא חולם חלום אזהרה המורה לו בבירור שהטעם לחייו מצוי בדבלין. הוא משכנע כמה מחבריו לנסוע לבלומסדיי ולסייר יחד ברחובות שבהם התרחשה עלילת "יוליסס", בלב לבו של פאר יצירתו של ג'יימס ג'ויס.

ריבה אינו מגלה לחבריו את שתי המשימות שלשמן הוא רוצה לנסוע לדבלין: לגלות אם קיים סופר נדיר שלא הצליח לגלות כשעוד עבד כמו"ל ולערוך לוויה לתקופת הדפוס הגוססת עם בואו של עידן ההולך שולל אחר הטירוף הדיגיטלי. דבלין נדמית לו כמפתח לפתרון דאגותיו.

ערפל ומסתורין. רוחות רפאים והומור בלתי צפוי. אנריקה וילה-מטאס שב ברומן השם ללעג ולקלס את תחושת אחרית הימים, תוך שהוא מהרהר על קצו של עידן הספרות. רומן מפתיע, הפתוח לקריאות מגוונות.

אנריקה וילה-מטאס נולד בברצלונה בשנת 1948. מבין יצירות הספרות שלו ניתן לציין את "קיצור תולדות הספרות הניידת", "התאבדויות למופת", "בנים ללא בנים", "מחלת מונטאנו", "פריז ללא הפסקה", "המסע האנכי", "חוקרי התהום" ו"יומן הפכפך".

בין המסות הספרותיות שלו ניתן למצוא את "הנוסע האיטי ביותר", "לגמור עם המספרים העגולים", "מן העיר העצבנית", "למרות שאנחנו לא מבינים דבר" ו"הרוח הקלה בפרמה".

הוא תורגם ל-29 שפות, זכה להכרה בינלאומית ועוטר בפרסים רבים. הוא משתייך למסדר אבירי פיניגנז שעל מגן הגיבורים שלו מופיע המשפט החותם את הפרק השישי ב"יוליסס" של ג'ויס: "תודה. כמה שאנחנו אצילי נפש היום".

פרטים נוספים על הסופר ניתן למצוא ב:

http://www.amazon.com/wiki/Enrique_Vila-Matas/ref=ntt_at_bio_wiki

איתי רון יליד הארץ, 1961, מתגורר בברצלונה מאז 1999. מתרגם סיפורת ושירה מספרדית וקטלאנית. תרגם ספרים להוצאת כרמל, פן וידיעות אחרונות ולהוצאת רימונים.

בין הספרים שתרגם: "תותים ושוקולד", מאת סנל פס, בהוצאת כרמל, 2004; "אל תציץ מתחת למיטה", מאת חואן חוסה מיאס, בהוצאת כרמל, 2007; "NADA", מאת כרמן לפורט, בהוצאת רימונים, 2007; "זו הייתה הבדידות", מאת חואן חוסה מיאס, בהוצאת רימונים, 2007; "מפתח גאודי", מאת אסטבן מרטין ואנדראו קראנסה, בהוצאת פן וידיעות אחרונות, 2008; "ראי שבור", מאת מרסה רודורדה, בהוצאת כרמל, 2010.