אסורה בארץ חדשה

ספר חדש

אסורה בארץ חדשה

סיפורה של המהגרת חנה סנש

כתבה: רותי גליק

בהוצאת פרדס

*****

189 עמ' – 69 ₪

 

 

"אסורה בארץ חדשה" מציג לראשונה את חנה סנש – מיתוס גבורה – כמהגרת, אישה בשר ודם, צעירה בורגנית, שאפתנית ודעתנית, על התלבטויותיה, קשייה והאכזבות שנחלה בארץ.

רותי גליק, חוקרת מגדר ומתרגמת ספרות הונגרית, רואה ביציאתה של חנה סנש לשליחות באירופה גם רצון להעניק משמעות חדשה לסיפור הגירה שנקלע למבוי סתום.

אסורה בארץ חדשה חושף את סיפור ההגירה של חנה סנש (1921-1944) בעזרת יומנה המלא ומאות מכתביה שלא פורסמו עד כה בעברית ותורגמו מהונגרית לצורך המחקר וכתיבת ספר זה.  כתביה של חנה סנש קוצרו, שוכתבו וצונזרו במשך עשרות שנים, הם חיזקו את מיתוס הגיבורה  הלאומית, הסמל המובהק של מבצע הצנחנים באירופה במלחמת העולם השנייה.

אסורה בארץ חדשה עוסק בחוויותיה של סנש כמהגרת (מספטמבר 1939 עד ינואר 1944) ובניסיונותיה לעצב מחדש את זהותה הלאומית, המעמדית והמגדרית, ולהפוך מבורגנית הונגרייה לעברייה סוציאליסטית.

סנש שאפה ללמוד מקצוע ולהפוך לחלוצה חקלאית, אך נאלצה לעבוד רוב הזמן במטבח ובמכבסה.

ציטוט: "היום כיבסתי 150 זוגות גרביים, חשבתי שאשתגע" (עמ' 76). הפער בין שאיפותיה לבין מציאות חייה בארץ, הוליד אכזבות ותסכולים, ניכור ומשברים נפשיים. ציטוט: "אני צריכה אנשים שקרובים לי במחשבה וברגש" (עמ' 83). השליחות באירופה קסמה לה גם כיוון שהעניק משמעות חדשה למסע הגירה שנקלע למבוי סתום. הספר מגלה עד כמה הייתה סנש רחוקה מהדימוי של העברייה החדשה, סמל השוויון בין המינים.

רותי גליק היא חוקרת מגדר, מתרגמת ספרות הונגרית, עורכת ועיתונאית. פרסמה בין היתר בהארץ, גלובס וידיעות אחרונות

'לא על החרסים לבד יחיה האדם'

'לא על החרסים לבד חי האדם'

הביוגרפיה של רות עמירן

מאת חיה כץ

בהוצאת פרדס

*****

193 עמ', 88 ₪

'לא על החרסים לבד חי האדם' אלא גם על הלחם, מדוד שלך לנצח'.

הקדשה זו כתב בינואר 1953 דוד, בעלה של פרופ' רות עמירן, בפתח ספר שקנה לה במתנה, והיא מבטאת יותר מכל את דרך חייה מאז הייתה בשנת 1939 לבוגרת הראשונה של החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. בחירתה של רות בארכיאולוגיה לא הייתה מקרית, היא ראתה במדע זה משהו שקושר אותה לארץ, לתרבות, לאנשים שחיו במקום הזה, שאליהם היא הרגישה שייכות, וכל מה שקשור בהם קשור גם אליה.

רות הקדישה את כל חייה למדע, והישגיה הרבים מציבים אותה ברשימה נכבדת של חוקרות שמקומן לא ייפקד מפנתיאון הארכיאולוגיות החשובות של המאה העשרים. מחקריה הרבים משמשים עד היום בסיס איתן להבנתנו את תולדות העבר, ותרומתה רבה למחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל בפרט ושל המזרח הקדום בכלל.

ספר זה מביא את סיפור חייה של רות. עשייתה המגוונת לא הצטמצמה לכיוון מחקר אחד בלבד. במחקריה בתחום הקרמיקה הקדומה, בפעולתה החלוצית לשילוב המדעים בארכיאולוגיה, ובשמונה עשרה עונות החפירה בערד הכנענית. בנוסף, מובא בספר דיון מחודש מכמה מחפירותיה, מתואר המחקר הארכיאולוגי  בימי המנדט, ונדונות סוגיות בקשר שבין ארכיאולוגיה ולאומיות המתייחסות לראשית המחקר הארכיאולוגי הישראלי למן שנת 1948 ואילך. סיפור חייה של רות, אפוא, הוא גם סיפורה של הארכיאולוגיה הארץ-ישראלית למן שנות השלושים של המאה העשרים ואילך.

התרשמותי: אהבתי את המסע בזמן. אמנם, תחום הארכיאולוגיה לא קרוב אלי, אבל ההיסטוריה של ארץ-ישראל קרובה אלי עד מאד, ולכן מצאתי בספר עניין רב.