ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה

אסופת מאמרים הבוחנת את שורדי השואה וניצוליה מנקודת מבט אחרת

 ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה

בעריכת דליה עופר

הוצאת יד ושם

* * * * * *

 

פתאום ראיתי תמונה משונה, שנראתה כתמונה בספר שקראתי לפני אלף שנה. באחד הבתים שחלפו ליד האוטובוס יושבים יהודי ואשתו על המרפסת ושותים תה. […] הנה כך, שאננים, שבעים ומרוצים, יושבים יהודים על מרפסת ביתם ושותים תה. התמונה חתכה כה עמוק בלבי .עד כי התעוותתי. פתאום חשתי את פער הזמן העמוק, אשר נח ביני ובין שותי התה על המרפסת.

ד"ר אהרון פרץ, על חוויה שחווה זמן קצר לאחר עלייתו לישראל

עלייתם של שורדי השואה ושל ניצוליה ודרכי קליטתם בחברה הישראלית כבר נידונו במחקרים רבים. הדיון עסק בשאלת קבלתם של הניצולים בחברה הישראלית – האם ראו בהם אחים או זרים? האם התקבלו בחשדנות או בזרועות פתוחות? במחקרים מאוחרים יותר הוצגה תרומתם של הניצולים לחברה בישראל בתחומי הכלכלה, התרבות, הצבא ועוד. ואולם בכל המחקרים האלה החברה הישראלית היא שעמדה בלב הדיון. אסופת המאמרים ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה, בעריכתה של דליה עופר, מציבה את השאלה על ראשה ושואלת כיצד נגלתה ישראל לעיני עולי שארית הפליטה: האם מצאו בה את הבית המדומיין לאחר הטרגדיות של השואה ואבדן הקהילה, הבית והמשפחה? מה עשו כל אחד ואחת בתחומם כדי להפוך את ישראל לבית של ממש? כיצד עיצבו את חייהם לפי טעמם ואילו ערכים ותכנים שאפו להטמיע בחברה הישראלית המתעצבת? החוקרים שמאמריהם מתפרסמים באסופה זו באים מתחומי דעת מגוונים במדעי החברה והרוח, והם מספרים לנו את סיפורם של ניצולים ממגוון רחב של מגזרים , מקצועות ומעגלי חיים משנותיה הראשונות של המדינה ועד ימינו אנו (חרדים, קיבוצניקים, רופאים, סופרים, אמנים, מורים, נכים ועוד). לפני הקורא נפרשׂ פסיפס מרתק מעולמם של העולים מקרב שארית הפליטה הניצבים נוכח המציאות בישראל.

אנה פרנק

אנה פרנק

 

מאת סוזנה דייוידסון

ספר הילדים "אנה פרנק" מאת סוזנה דייוידסון בהוצאת דני ספרים, יוצא בהוצאה מחודשת. הספר שמביא את סיפורה של אנה והתקופה, נכתב בעזרתה של אווה שלוס, ניצולת שואה ואחותה החורגת של אנה פרנק.

בגיל שלוש עשרה נכנסה אנה פרנק עם בני משפחתה למחבוא סודי כדי להסתתר מהנאצים. במשך שנתיים אסור היה לה לצאת החוצה, לרוץ, לצעוק או לצחוק בקול רם מדי. במקום זאת, היא מילאה את היומן שקיבלה ליום הולדתה במחשבותיה וברגשותיה, עד ליום בו נתפסו בני המשפחה ונשלחו למחנות הריכוז. היומן שכתבה התפרסם בכל העולם והפך את אנה לסמל של אומץ לב, תקווה ואמונה, כמו גם לסמל סבלם וגורלם של בני העם היהודי בשואה.

 

"אנה פרנק" מאת סוזנה דייוידסון. מאנגלית: חגי ברקת, הוצאת "דני ספרים", 64 עמ'. כריכה קשה, מנוקד. מחיר לצרכן 78 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: http://www.siman-kria.co.il

 

אף בלא כתוּבָּה

סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן מרַבְּקה

מאת: יגאל שחר

הוצאת יד ושם

* * * * * *

(208 עמ',  68 ש"ח)

סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן הוא מיוחד ויחידאי. בזכות בקיאותה בשפה הגרמנית, הייתה עובדת כפייה במגורי הקבע של קציני הס"ס ובני משפחותיהם ברַבְּקה – עיירת מרפא וסקי במחוז קרקוב, למרגלות הרי הקרפטים. עדותה הייחודית מתארת את אשר חוותה, ראתה ושמעה במרכז העצבים של רצח יהודי רַבְּקה וסביבתה. בשל הבנתה את השפה היה באפשרותה לדעת ולהבין מה קורה בבתיהם ובחדרי חדריהם של אנשי גסטפו רַבְּקה. ימי שהותה בווילה מָרגרָבִּיָנקה ובבית הספר תֶרֶזקה והקשר הבלתי אמצעי שהיה לה עם קציני הס"ס ובני משפחותיהם חשפו אותה לחומרים שעין זר לא שזפתם.

נתיבי הבריחה מאימת הגסטפו הובילו אותה לקרקוב, בּוּכניה, סלובקיה, הונגריה ורומניה, ועוז רוחה, נחישותה ומוסריותה הביאוה ליטול תחת חסותה את אחיה ואת אחייניתה הצעירה ולנסות להצילם בסיוע של יהודים ולא−יהודים. לימים הביאה לוּשיה להרשעתו של פושע המלחמה וילהלם רוזנבאום, מפקד בית הספר לקצינים ברַבְּקה.

כתוּבָּה היא חוזה נישואין – כתב התחייבות רשמי, אולם לוּשיה חשה צורך לעזור, לסייע ואף להציל ממוות, לא מתוך חובה אלא מתוך הכרה. רגשי האחריות והחמלה שפיעמו בה, הדריכו את פעולותיה. היא קיימה הלכה למעשה מחויבויות בלי כתוּבָּה. גם בלא כתוּבָּה היא הייתה מחויבת ליחיאל בעלה. גם בלא חובה היא קיבלה על עצמה להיות אם לאחייניתה. בלא חובה היא הייתה לאמו של אחיה, מַארֶק. בתוך הכאוס שהייתה נתונה בו שמרה על הרמה המוסרית הגבוהה ביותר. בכל אשר פנתה חשה מחויבות להיות מעורבת, תוך נטילת סיכוני חיים משמעותיים וללא רתיעה מסכנות ומקשיים.

הספר "אף בלא כתוּבָּה" מביא את סיפורה של לושיה בתקופת השואה, סיפור הנותן תמונה על גורל יהודי מזרח אירופה, ובו נשזרים גם סיפוריהם של בני משפחתה המורחבת, שכנים, ידידים ומכרים בפולין ובארצות שברחה אליהן עם בעלה יחיאל שֵן.

לוּשיה (או בשמה הנוכחי, שרה פלר) היא היום בת 94 ומתגוררת בתל אביב. ממרום גילה המופלג, כשהיא מנסה לערוך את מאזן חייה, היא מוצאת שהמאזן חיובי. ההוכחה המובהקת לכך הם בתה יהודית, שלושת נכדיה, שלושת ניניה ואחיה מַארֶק ומשפחתו.

מאחורי כתיבת הספר

יגאל שחר, ביקר ברַבְּקה מספר פעמים בתפקידו כמדריך בני נוער בפולין.

הידיעות על מה שקרה ליהודי רַבְּקה והסביבה היו מועטות ומקוטעות, ועוררו את סקרנותו.  בחיפושיו הגיע אל לושיה גולדפינגר-שן (שרה פלר), בסיפורה מצא תשובות לרבות משאלותיו אף שמעבר לעדותה, הבהירה והמדויקת, לא הצליח למצוא עדויות אחרות שהיה בכוחן לשפוך אור נוסף על האירועים.

בהכירה בחשיבות סיפורה, ומתוך הבנה שביכולתה לחשוף את מעשיהם האכזריים של הגרמנים, למען לא יישנו שוב, ניאותה לוּשיה להצעתו של שחר לכתוב את האירועים ולהוציא לאור את סיפורה. ספר זה הוא במידה רבה סיכום פרקי חייה הסוערים ופרי חוסנה הנפשי שעמד לה בהתמודדותה עם עברה.

מקיוסק גזוז עד מסעדת שף

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הספר

 

מקיוסק גזוז

עד

מסעדת שף

מאת

נתן דונביץ'

(496 עמ', 118 ש"ח)

 

 

 

איפה נפתחה מסעדת הגורמה הראשונה בתל אביב? מי היו מלכי הפלאפל? איך הגיעו הפיצה וההמבורגר לחיינו? איפה נולד הסופרמרקט הראשון, ואיזו מהומה הוא חולל? וגם – מתי ואיך כָּבַש האוכל המזרחי את העיר, ומי לימד אותנו לשתות קפה משובח?

נתן דונביץ', מוותיקי העיתונאים בישראל (שנולד בתל אביב על שולחן אוכל בביתו של רופא), מגיש לנו ספר חושני ומשעשע, ובו כרוניקה תל-אביבית מרתקת דרך שווקים, מסעדות, יזמים, מרכזים מסחריים, טרנדים והרפתקאות של שפים שהפכו לכוכבי תקשורת. ולצידם – אירועים היסטוריים, כמו תקופת הצנע, ימי הפיגועים והתפתחות הטלוויזיה, שהשפיעו על עולם האוכל הישראלי כולו.

"מקיוסק גזוז עד מסעדת שף" הוא ספר סוחף ומעורר תיאבון. הוא מלווה בתצלומים תקופתיים ובפרק אחרון מאת הסופר רוני דונביץ', בנו של המחבר, שמספר לנו איזה אוכל (אולי) יגישו לנו כאן בעתיד. זהו ספרו השמיני של נתן דונביץ', אינטלקטואל ונהנתן, ומי שהיה עורכו הראשון של מוסף סוף השבוע של "הארץ", ובעל טור קבוע על הנעשה בתל אביב.

התרשמותי: מבחינתי הספר הוא לא רק "מסע קולינרי" כי אם גם מסע בזמן, מסע אל זיכרונות העבר. מאז ימי הקיוסק המוכר לי בילדותי עם הצוף המתוק (למרות היותו לא בריא ומלא צבעי מאכל), והפלאפל מהתחנה המרכזית (הישנה) ועד לתכנית "מאסטר שף" של היום, קיבלה הקולינריה הישראלית השראה  ממטבחים רבים אשר היפרו את הדמיון של הטבחים שהפכו עם השנים לשפים וסו-שפים  ולימדו אותנו מהו פיוז'ן  שהתאפשר עם התפתחות הטכנולוגיה והעולם הפך לכפר גלובלי קטן, וגם סגנונות הפיוז'ן הלכו והתפתחו גם בעקבות העלייה מהארצות השונות והמהגרים הרבים שהחלו להגיע, על אלה בא הספר לספר לנו ולהעביר אותנו במנהרת הזמן.

מלבד התוכן, התענגתי על התמונות בספר, מתקופת מסעדת "אריאנה", "קליפורניה", אמנם הייתי ילדה, אבל "נגררתי" אחרי אחותי הגדולה וחבריה.

נתן דוּנֶבִיץ': הערות ביוגרפיות

הסופר והעיתונאי נתן דונביץ', אחד מאנשי העיתונות הוותיקים בארץ, נולד ב-1926 בתל אביב להורים ממוצא רוסי. הוא החל את דרכו כעיתונאי בגיל תשע-עשרה, ושימש במלחמת העצמאות ככתב צבאי בחזית הצפון מטעם יחידת הקשר לעיתונות (לימים דובר צה"ל). בסיום תפקידו חזר לעיתון "הארץ", והיה חבר מערכת במשך יותר מחמישים שנה, תוך שהוא משמש כתב ועורך. בין השאר היה העיתונאי הראשון ב"הארץ" שפרסם טור אישי קבוע (על הווי החיים בתל אביב) וכן מדור על הנעשה בעולם הבידור והאמנות. כמו כן הקים וערך את מדור הספורט המורחב של העיתון. ב-1963 הקים את מוסף סוף-השבוע של "הארץ", והיה עורכו בשש שנותיו הראשונות.

ברדיו היה דונביץ' הראשון להנחות תכנית קבועה של שיחות עם מאזינים על אירועי היום. תכניתו "בוא נדבר" שודרה בגלי צה"ל במשך כעשור, משנת 1970.

טוריו האישיים שהתפרסמו ב"הארץ" כללו סיקור מהנעשה בחברה הישראלית המתהווה, וכן סקירת דמויות ודיונים מעוררי עניין מהווי בתי המשפט. התמחותו בתחומים אלו הובילה להוצאתם של ספרים שונים פרי עטו. במלאת חמישים שנה לתל אביב, הופיע ספרו "תל אביב: חולות שהיו לכרך" (שוקן 1959), שהתבסס על טוריו ב"הארץ". רשימותיו הצבעוניות מאולם בית המשפט קובצו בשני ספרים: "עינוי דין" (פלג, 1975) ו"נאשמים — דרמות מבית המשפט" (זמורה-ביתן, 2000).

כמו כן הרבה דונביץ' לכתוב בעיתון "הארץ" על אהבה שלו: מוזיקה קלאסית. הוא שימש כמבקר הקלטות במשך כעשרים שנה, ואף כתב ארבעה ספרים שראו אור בהוצאת זמורה-ביתן: "ענקים ופסנתרנים אחרים" (2000), "ארבעה מיתרים לתהילה — גדולי הצ'לנים" (2002), "וירטואוזים — גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי" (2003) ו"מאסטרו — גדולי המנצחים בכל הזמנים" (2006).

בשנת 2000 התמנה דונביץ' לחבר במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כיום הוא מתגורר עם רעייתו רותי במרכז תל אביב. בתו, שירה דונביץ', היא עורכת דין ופעילה למען זכויות אדם; ובנו, רוני דונביץ', הוא סופר שפרסם מותחנים רבי-מכר שבמרכזם איש מוסד בשם אלכס ברטל: "נרדף" (ידיעות ספרים, 2007), "לכודים" (ידיעות ספרים, 2008) ו"עמוק מבפנים" (כנרת, 2011).

היא – הסטוריה של הרפתקאה

היא

הסטוריה של הרפתקאה

מאת: הנרי ריידר הגארד

לראשונה בעברית

בתרגום: בן ציון הרמן

 

הוצאת אסטרולוג

 

* * * * * *  

331 עמודים, 88 ₪

שנים רבות הייתה דמותה של עיישה, אותה אישה מסתורית ורבת הוד, חקוקה רק על חרסים נשכחים ובתעודות קלף עתיקות. דמות נשכחת הקיימת לעד ונעלמת מן העין… עד ששלושה גברים אנגלים מרהיבים עוז ויוצאים אל יבשת אפריקה הפראית כדי לחפשה. אותה ואת העולם האבוד עליו היא שולטת.

ספר זה, המוגש לקורא העברי לראשונה בתרגום מלא הוא הראשון בסדרת הספרים בהם מככבת דמותה של עיישה המסתורית, האישה שהינה אבן שואבת להרפתקנים למיניהם.

"היא" התפרסם לראשונה, פרק אחר פרק, מעל דפי מגזין, ורכש את אהבת הקוראים. מיד כשנדפס כספר (1887) הפך להיות רב מכר של זמנו ומאז נמצא בצמרת רבי המכר  של כל הזמנים ומעולם לא נעלם ממדפי החנויות. מאז ראה אור, נמכר בשפה האנגלית בקרוב למאה מיליון עותקים ותורגם לכ-50 שפות.

"היא" נחשב לאחד מהספרים שהשפיעו ביותר על סופרים ויוצרים שקראו אותו. רודיארד קיפלינג, הנרי מילר, גראהם גרין, טולקין ומרגרט אטווד — כולם ציינו את "היא" כמקור ההשראה שלהם. זיגמונד פרויד וקרל יונג דנים בספר זה ארוכות בכתביהם. אדגר רייס ביראוס וארתור קונאן דוייל כתבו סדרות ספרים שחיקו את הספר. טולקין וס. לואיס שילבו דמויות מספר זה בספריהם כדמויות מיתולוגיות.

גם הקולנוע אימץ את הספר אל חיקו. כבר בשנת 1899 עלה על המסך סרט בשם "עמוד האש" של מילייה. מאז נעשו מספר גירסאות לספר זה ולהמשכיו.

"היא" הוא הרומן המשקף ביותר את ניסיונו של הגארד בדרום אפריקה, ומשקף יותר מכל ספר אחר שלו את הספרות האימפריאליסטית של המאה ה–19.

לאחר פרסומו הראשון של הספר "היא", במשך שנים רבות, המשיך הגארד לכתוב ולשכתב את הספר. הספר שהודפס לראשונה כספר בשנת 1887 היה שונה מהספר שהודפס במגזין. לדוגמא, פרק 3 לא התפרסם כלל במגזין, אלא הוסף מאוחר יותר (לטענת מבקרי ספרות כדי להתריס כנגד "מלומדים" שזלזלו בכישרונו). עד שנת 1896 המשיך הגארד לשכתב את יצירתו. חוקרי ספרות מוצאים למעלה מ–400 שינויים והבדלים בין הפרסום הראשון למהדורת שנת 1896.

 

ריידר הגארד, סופר אנגלי שבילה שנים רבות כפקיד ממשל בריטי באפריקה נחשב למייסד ז'אנר "העולם האבוד" בספרות ההרפתקאות . "היא", יחד עם ספרו האחר, "מכרות המלך שלמה", הכניסו את יבשת אפריקה אל סיפורת ההרפתקאות האירופאית. ספריו השפיעו על סופרים כאדגר רייס ביראוס (מחבר "טרזן"). ועל כתיבת התסריטים לסרטי הרפתקאות בהם מככב אינדיאנה ג'ונס.

על הסופר:

הנרי ריידר הגארד נולד בשנת 1856 באחוזת משפחתו שבנורפולק, אנגליה, לאב, טוען משפטי, ולאם שעסקה בכתיבת פרוזה ושירה. המשפחה הייתה ממוצא יהודי, אך ילדיה למדו בבתי ספר נוצריים ובעזרת מורים פרטיים. הנרי עצמו ניסה לעבור את הבחינות הדרושות כדי להתקבל כקצין צבא, נכשל, והסתפק בבחינות לפקידי משרד החוץ.

בזמן לימודיו והתמחותו בלונדון נכבש הגארד לחוגי הפרא-פסיכולוגים שנפוצו בלונדון, והכיר רבים מהמיסטיקנים והפעילים בתחום זה.

בשנת 1875, בהיותו בן 19,  יצא הגארד למדינת נאטל בדרום–אפריקה, לאחר שאביו סידר לו משרת התמחות (ללא תשלום) כעוזרו של סגן המושל. שנה לאחר מכן קיבל משרת מזכיר בטראנסוואל. במשרתו זו היה הגארד הבריטי שהכריז בפומבי על המאבק בין האימפריה הבריטית ובין מדינת הבורים בשנת 1877. הגארד התפרסם בבריטניה כ"נציג השלטון שהניף את דגל האימפריה הבריטית בדרום אפריקה".

בשנת 1878 ביקש הנרי לשאת את מארי ג'קסון, אלא שאביו התנגד לנישואיו ודרש כי קודם יבסס את עצמו כלכלית. מארי התחתנה לבסוף עם בנקאי עשיר. הנרי עצמו נישא בשנת 1880 למאריאנה, ידידה של אחותו, וחזר עמה לדרום אפריקה

בשנת 1882 חזר עם אשתו לאנגליה, למד משפטים וניסה את כוחו בכתיבת סיפורים. הוא זכה לביקורות צוננות והחליט למשוך את ידו מתחום הכתיבה ולעסוק במשפטים, אלא שהגורל רצה אחרת.

בחורף 1884 ניהל האגרד ויכוח עם אחיו הבכור על טיב הספר "אי המטמון" לסטיבנסון והתערב אתו כי יצליח לחבר ספר מוצלח לא פחות. הוא ניגש מיד לכתיבה, ובאביב 1885 הופיע ספרו "מכרות המלך שלמה" – אחד מספרי ההרפתקאות המפורסמים בעולם, בו שיקע לא מעט מחויותיו האפריקניות. ההצלחה היתה מיידית: תוך חדשים מעטים נמכרו 30,000 עותקים, ומשנה לשנה הלכה התפוצה וגברה. הספר תורגם ל-50 שפות ויותר, הומחז ותוסרט פעמים אחדות. ב-1886 נטש הגארד את תחום המשפט, השתקע בנורפולק והתמסר לכתיבה ולניהול אחוזתו החקלאית.

עם השנים הפך הגארד לסופר ספרי הרפתקאות מפורסם. הוא פרסם עשרות ספרי הרפתקאות ורומנים, כששנות חייו בדרום אפריקה שימשו כרקע לרבים מספריו. הגארד בחר לשמור על גיבורי ספריו ולכן יצר סדרות בהם כיכבו הגיבורים בהרפתקאות שונות.

הגארד יצא  פעמים אחדות בשליחויות מדיניות למדינות זרות (ביניהן ארץ ישראל) ונטל חלק פעיל בעיצוב המדיניות החקלאית של מושבות בריטניה מעבר לים. גם בספר "היא", ניתן למצוא פרטים המעידים על התעניינותו של המחבר בתחומי החקלאות ובעיקר ניהול מערכות השקיה. בזכות שירותיו המדיניים ותרומתו לענף החקלאות, הוענקו לו פעמיים תוארי אצולה

 (1911 ו-1919).

 הוא נפטר באחוזתו ב-1925 .

ספריו שתורגמו לעברית: מכרות המלך שלמה, (תורגם לעברית ע"י מ. גלדמן, אוריאל אופק); אלן קוטרמיין, (תורגם לעברית ע"י ר. בן דן); אילת השחר, (תורגם לעברית ע"י פ.ספירחן); בת מונטסומה, (תורגם לעברית ע"י מנחם זלמן וולפובסקי); אנשי הערפל, (תורגם לעברית ע"י מירון אוריאל);  האחים הזאבים (תורגם לעברית ע"י ג. בן חנה); הפרח הקדוש, (תורגם לעברית ע"י ג. בן חנה).

 

 

שלושים למותו של אהרון דולגופולסקי

איך תשתכרו מיין

בעברית, באנגלית, בגרמנית, בצרפתית, ברוסית ובפינית?

שלושים למותו של אהרון דולגופולסקי – חוקר מבריק ופורץ דרך

שגילה את שפת הקדמונים.

 

ביום חמישי, ה-23.8, חל יום השלושים למותו של הבלשן הדגול והמומחה המוביל בעולם בתחום ההשוואה ארוכת הטווח של השפות, האיש שכתב את מילון השפה הנוסטרטית המקיף כ-4000 עמודים בארבעה כרכים ותרומתו לתועלת האנושות מובהקת ואינה ניתנת לערעור.

אהרון דולגופולסקי, "גאון בתחום הבלשנות ההשוואתית" (פרופ' ויטאלי שבורושקין, בלשן מאונ' מישיגן), ש"בקיאותו הייתה לאגדה" (פרופ' לורד קולין רנפרו, ארכיאולוג-בלשן מאונ' קיימברידג'), חקר ומצא שרוב השפות בעולם התפתחו משפה אחת משותפת. הנחת היסוד שלו היא שלפני כ-15,000 שנים  הייתה שפה אחת שממנה נפוצו כל השפות המדוברות היום. הוא קורא לשפה זו "השפה הנוסטרטית" (מ"נוסטרה", שלנו, השפה שלנו).

לדוגמא, קרבת המשפחה בין: יין בעברית,  Wineבאנגלית,  Weinבגרמנית, Vin בצרפתית, Vino ברוסית  ו- Vini בפינית. או אם תנגנו ב: קרן (עברית), Horn (אנגלית), Korno (איטלקית), אתם בעצם מנגנים ב Karen – המקור הנוסטרטי מלפני 15,000 שנה!

המילון הנוסטרטי שפרסם מקיף, כאמור 4000 עמודים ב-4 כרכים ומכיל ערכים של למעלה מ-3000 שורשים.

המילון ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. במילון הנגיש לאינטרנט משתמשים כבר 50,000 חוקרים ברחבי העולם.

ספרייתו העצומה –  ספרייה יחידאית בעולם המונה עשרות אלפי מילונים – תעבור בחודשים הקרובים לאוניברסיטה ההומנית במוסקבה, שם יוקם מרכז חקר הנוסטרטיקה על שמו.

אהרן דולגופולסקי נולד ב-18 בנובמבר 1930 במוסקבה. בבית הוריו דיברו רוסית ויידיש, והייתה בו ספרייה גדולה שהכילה גם כרכים רבים של ספרות גרמנית, וכך הוסיף לעצמו כבר בילדותו המוקדמת ובכוחות עצמו את השפה הגרמנית. מאוחר יותר למד מספרים גם אנגלית, צרפתית ולטינית. מאביו  שהיה מצוי היטב במקורות העבריים, הכיר את יסודות הלשון העברית. אוזנו של הילד אהרן הייתה קשובה אל סביבותיו. הוא  קלט את צלילי הטטארית שבקעו מגרונם של השכנים בבניין, עמד משתאה ליד חבורות אנשים בפארק שהתלוצצו בארמנית, ופעמים הזדנב בחשאי מאחורי זוגות שחורי עור ברחובות מוסקבה, והקשיב רב קשב לדיבורם. כשחלה פעם בראומטיזם במוסקבה של מינוס 30 מעלות ולא יכול היה ללכת לביה"ס עשה לו מזה במיטה בבית רווח נקי: למד צרפתית לפי ספר נפלא שעסק במיתוסים של יוון העתיקה. שנים רבות שמר את הספר הזה.

ב-1957 התחיל ללמוד באוניברסיטה הבלשנית של מוסקבה (אז "המכון האוניברסיטאי לשפות זרות") ואח"כ עבד בו. אז כבר החל בעבודתו החלוצית במחקר המשווה של השפות ההודו-אירופיות והאפרו-אסיאתיות. בגיל צעיר, כשהוא בן 33 בלבד, בשנת 1963, סומן כבר מקומו בקהילת הבלשנים הבינלאומית, כשפרסם מאמר ראשון מסוגו, על הקשר האפשרי בין שפות אירופה, אסיה ואפריקה. עשר שנים לאחר מכן פרסם במוסקבה את ספרו החדשני ומעורר ההדים על הענף הכושיתי של השפות השמיות חמיות, אשר הפך אותו לסַמָן הגלובאלי של התחום.

בסוף שנות ה-60, עם התחזקות המגמות הציוניות בקרב יהודי בריה"מ לאחר מלחמת ששת הימים, החליט אהרן דולגופולסקי לעלות לישראל. הוא החל ללמוד עברית ישראלית באופן מסודר בחוגים הציוניים שפעלו אז במחתרת. בעקבות זאת הוזמן מספר פעמים לחקירה על ידי ההנהלה הקומוניסטית של "המכון לבלשנות" ועל ידי הק.ג.ב., ובין השאר נשאל אם בכוונתו לעלות לישראל. תשובתו המתחמקת הייתה תמיד "כרגע אין לי תכניות כאלה", הכול כדי למצוא, בעצה אחת עם פעילי העלייה, את הרגע המתאים להגיש לשלטונות את הבקשה לעלייה. כחצי שנה לפני עלותו ארצה פוטר ממקום עבודתו. עד אז הספיק לפרסם מאות ערכים באנציקלופדיה הסובייטית, והמשיך גם לאחר פיטוריו להגיש לפרסום את הערכים שהיו מוכנים אצלו בכתובים, והם  פורסמו תוך השמטת שמו.

משרת פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה חיכתה לו עוד לפני עלותו ארצה (1976), בהיותו בן 46. לפני שעזב את מוסקבה לישראל מיהר לפזר את הספרייה בין קולגות ברחבי העולם, ואחר-כך הם שלחו לו איש איש ממקומו את חלקיקי האוצר המדהים הזה לאוניברסיטת חיפה, אחרת הספרייה הזאת הייתה מתחסלת בפקודת שלטונות בריה"מ. ומהאוניברסיטה שעל הר הכרמל, לשם הגיעה טיפין טיפין ושבה אל חיקו, החזיר אותה במשאות תרמיל אל כתלי דירתו, אל ביתו החדש בארץ.

הוא המשיך לחקור את השפות השמיות-חמיות, פרסם מאות מאמרים והרחיב והעמיק עוד ועוד בחקר משפחת-העל הנוסטרטית הכוללת שש משפחות: הודו-אירופית, שמית-חמית, קרטבלית (גרוזיה), אוראלית (סיביר), אלטאית ודראבידית (דרום הודו). הוא הוזמן להרצות בכנסים בינלאומיים רבים והחל בפרסום ספריו החשובים. בשנת 2008 ראה אור באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה מילונו פורץ הדרך בעל ארבעת כרכי הענק "המילון הנוסטרָטי"Nostratic Dictionary. זהוהאופוס מאגנום שלו אשר קבע את מקומו  של אהרן דולגופולסקי כמהפכן בתחום הבלשנות ההיסטורית המשווה.

ארבעה ספרי יובל מוקדשים לגיבור תרבות זה עד היום. האסופה הראשונה הופיעה בקנברה שבאוסטרליה ליום הולדתו ה-70 ; שתי אסופות נוספות הופיעו מיד לאחר צאת "המילון הנוסטרטי" לאור – האחת בברלין והאחרת בלוּנד שבשוודיה. הרביעית נמצאת עכשיו בדפוס במוסקבה לכבוד תחילת העשור התשיעי לחייו, שנקטע במיתת נשיקה, כשהוא יושב ליד המחשב הביתי שלו, ומכין סדרת ספרי-בת למילונו עב הכרס. סדרה זו תשרת את מומחי משפחות-השפות ב"מילונים משלהם", דהיינו, מילוני השורשים הנוסטרטיים לכל משפחה ומשפחה הגזורים ממילון האב שהופיע בשנת 2008. הסדרה תושלם במוסקבה בשנים הקרובות. האסכולה פורצת הדרך שייסד – חיה, נושמת ובועטת משם אל רחבי העולם.

סטודנטים מוכשרים, תלמידי תלמידיו, עוסקים כיום בלימודים נוסטרטיים כשהם שואבים ידע והשראה מן המידע הבלתי נדלה שהוריש בעבודת חייו.

גדולת הישגיו זוהרת אל מול צניעותו לאורך כל חייו.

 

מתוך דבריהם של בלשנים חשובים בעולם, על אהרן דולגופולסקי

 

מפי הארכיאולוג-הבלשן פרופ' לורד קולין רנפרו, אשר הביא לדפוס את המילון הנוסטרטי של אהרן דולגופולסקי באוני' קיימברידג'  שבאנגליה

בקיאותו של א. דולגופולסקי הייתה אגדית, והייתה נערצת הן על בלשנים והן על חוקרים מתחומים נוספים. האימפקט האדיר שלו בקנה מידה עולמי, נתן אותותיו בתחום הבלשנות וכן השפיע רבות על התפתחות המחקרים בתחום הארכיאולוגיה הפרה-היסטורית…

 

מפי הסלאביסט, פרופ' ויטאלי שבורושקין מאן ארבור, מישיגן:

אהרן דולגופולסקי היה גאון בתחום הבלשנות המשווה, אשר השלים בחייו עבודה טיטאנית של בניית הפרוטו-שפה הנוסטרטית, מלאכה, אשר מספר מוסדות מאויָשים בצוות חוקרים מלא, לא היו מסוגלים לבצע! לשם כך היה לו הידע היחידאי של מאות שפות המשתייכות לאותה פרוטו-שפה. גם זכו ליהנות מפירות מחקרו תחומים נוספים, כי דרך מילונו אנו לומדים על כלי-ציד, דיג ומאכל קדומים, ועוד ועוד.

מספר החוקרים המשתמשים במילון הנוסטרטי שלו ברחבי העולם, הנגיש באינטרנט, עלה לאחרונה ל- 50,000.

תרומתו של א. דולגופולסקי לתועלת האנושות היא מובהקת ואינה ניתנת לערעור…

 

מפי האפריקניסט, פרופ' הרמן יונגרייטמייר מפרנקפורט

כישוריו של א. דולגופולסקי אובחנו כרחוקים מרחק שנות אור מן הנורמה; היכרותו המעמיקה עם ספרות מקצועית רחבה ביותר ועם ספקטרום ענק של שפות, היו לשם דבר. הידרשותו שלו מתוך עצמו לקפדנות אולטימטיבית בכל קביעה מחקרית שקבע – נמהלה באנרגיה חסרת גבולות למען הגשמת היעוד שהציב לעצמו. הוא הוכיח כיצד בן-אנוש מוכן ומסוגל להקריב עצמו בטוהר שאין כדוגמתו, לאורך כל חייו, למען יישותה של העבודה המחקרית, אשר נתקדשה על ידו…

 

מפי הבלשן פרופ' וואצלב בלאז'ק, אוניברסיטת מסריק, המחלקה לבלשנות וללימודים באלטיים. ברנו, צ'כיה.

 אהרון דולגופולסקי הוא אחד מענקי ("טיטאנים") המחקר אשר הקפיץ את רמת הידע שלנו יותר מאשר כל הדורות שקדמו לו. בשבילנו, ממשיכיו, זהו כבוד גדול שאנו יכולים לעמוד על כתפיו של ענק בעל ממדים שכאלה

 

זאוס בוול סטריט

זאוס

בוול סטריט

כלכלה וחברה בראי המיתולוגיה היוונית

מוריה אבנימלך

הוצאת פרדס

****

242 עמודים, 88 ש"ח

המיתוסים היווניים כמו חוברו על מנת להמחיש את התנהלות הכלכלה והחברה בימינו. המיתוס של מידאס הוא סיפורה של הכלכלה הגלובלית הנשלטת על ידי תאוות בצע וחמדנות. המיתוס על בלרופון קוטל הכימרה יכול להיקרא כסיפור על היבריס של טייקונים שהצלחותיהם גורמות להם לדמות עצמם לאלים. ההידרה רבת הראשים והזרועות היא בת דמותן של קבוצות הריכוז השולטות במשק. הרקלס, תסאוס, פרסאוס, יאסון ואודיסאוס היו גיבורי תרבות של דור צעירים אמיצים ביוון המיתולוגית, כשם שיזמי היי-טק סדרתיים כמו סטיב ג׳ובס וזוהר ויהודה זיסאפל הם גיבורי התרבות של דור צעירים משכילים בקליפורניה ובישראל. אטלנטה, האצנית והציידת המיתולוגית, קדמה ליזמות ומנהלות בנות ימינו המתעקשות לנפץ את תקרת הזכוכית.

הספר זאוס בוול סטריט שואב מהמיתולוגיה היוונית סיפורים שממחישים באופן ציורי וחושני נושאים כמו עושר, עוני ואי שוויון, ריכוזיות, הון-שלטון, חדשנות, יזמות, צמיחה כלכלית, עבודה, כסף, גלובליזציה, הגירה, תרבות צריכה, כלכלת סביבה, מחיר המלחמה, כלכלת ספורט, תחזיות כלכליות, משברים כלכליים, ואפילו תיאוריות ומודלים כלכליים. זאוס בוול סטריט מציע קריאה כלכלית עכשווית של המיתולוגיה היוונית, ומצביע על הדמיון המפתיע בין ערכי היסוד של החברה המיתולוגית לאלו של החברה הקפיטליסטית, שתי תרבויות שמקדשות רציונליות ויעילות, מעריצות הצטיינות, תחכום, תושייה, ערמומיות תוקפנות והצלחה, ומשתמשות בתמריצים כלכליים כדי לעודד יוזמה ונטילת סיכון. האמונה בכוחו המאגי של השוק החליפה את האמונה בזאוס, אפולו ואתנה; פולחני ההפרטה והקיצוצים בתקציב החליפו את פולחני האלים: חגיגות השכר והבונוסים בחברות ציבוריות הן הד לפולחני היין וההוללות של דיוניסוס.

השימוש במשקפי המיתוסים מחדד את הבנת העולם הכלכלי של ימינו. עוצמתו ויופיו של המיתוס, שריתקו שומעים, קוראים וצופים לאורך הדורות מסייעים להמחיש ולחדד סוגיות כלכליות-חברתיות ולהציג את הכלכלה כסיפור מרתק.

מוריה אבנימלך היא מרצה לכלכלה ולמדיניות חברתית בבי“ס לכלכלה, המסלול האקדמי המכללה למנהל, חוקרת בתחומי כלכלה וחברה, ומחברת הספרים רווחה מתקתקת, הכלכלה והפוליטיקה של הרווחה בישראל (ספריית הקיבוץ המאוחד, 2002) ואוצר נעלם, הפנסיה כמנוף כלכלי (גלובס הספרייה וקרן בית ברל, 2003).